הבנות בקבוצה מדברות על בנים: לעזוב או להמשיך בכל זאת?

היי רננה, שלום לך.

תודה רבה לך שפנית אלינו. את בכלל לא מפריעה! אנחנו פה בדיוק בשביל זה. מקווה שהתשובה תתן לך את המענה שחיפשת ויעזור לך עם ההתלבטות. כמובן שאת מוזמנת לפנות אלינו שוב מתי שתרצי.

בלי להכיר אותך בכלל אני יודעת להגיד שאת חכמה ובוגרת. גם בגלל שלדעת לשאול ולהתייעץ זו גדולה בעיני, וגם כי עלית פה על סוגייה גדולה וההתייחסות שלך אליה מעידה עלייך לטובה. אנחנו חיים בתוך חברה, ובאופן טבעי זה מוביל להתמודדויות יום- יומיות של כל אחד. הרבה דברים קטנים אנחנו פותרים בלי לשים לב אפילו ולפעמים צץ קונפליקט שדורש התייחסות מעמיקה יותר. כביכול זה ברור לכולנו שלחברה יש השפעה. אבל איך אומר את זה – לעיתים אנחנו לא כל כך מאמינים לעצמנו. הרבה פעמים רק לאחר סיטואציית קיצון בה אמרנו או עשינו משהו שהתחרטנו עליו, נצליח לזהות את ההשפעה של האנשים שהיו סביבנו. אלא שברגעים ה'רגילים' כביכול, קל לשכוח שגם בהם לאנשים הסובבים אותנו יש השפעה. זה מובנה במציאות שאנשים שונים מגלים לנו צדדים שונים באישיות שלנו. היכולת שלך לזהות אוירה שלא מתאימה לך ולהגיד בכזאת פשטות שאת לא רוצה לקחת בה חלק, עוד לפני שהיא גרמה להשלכות מעשיות זה בוגר ומוערך מאוד.

בסוף ההתמודדות שלנו עם חברה באופן כללי זאת התמודדות יום-יומית של כל אחד. מעבר לסוגיה הזאת, בנוסף לצד החברתי, שחשוב וטוב לעסוק אשמח שנתייחס גם למה שהציף בעצם את השאלה שלך – ההורים. ההורים שלך רוצים שתלכי לסניף. זה נשמע כמו דבר פשוט – אבל מה עושים כשיש התנגשות בין הרצון שלי לבין משהו אחר? הדברים שהצפת הם חשובים ומשמעותיים לכל אחד, כי למרות המקרה הזה הוא ספציפי ונוגע רק אלייך, כולנו מתמודדים עם מקרים ולבטים כאלו.

בואי נתחיל.

איזה כיף שיש המון חברים

יש הבדל מהותי בין חברות לבין חברה (מכלול של אנשים, ולא חברות ביחיד). כמו שלאנשים יש השפעה עלינו, גם לנו יש יכולת השפעה על סביבתנו. לכל מקום אליו את הולכת את מביאה עם הנוכחות שלך אוירה מסויימת ואור שייחודיים לך. בלי מאמץ, זה דבר טבעי שנוצר במפגש של מספר מצומצם יותר של אנשים, כל אחד מביא איתו משהו למרחב ואמנם נוצרת אווירה, אבל שאפשר יותר בקלות לפרק אותה לגורמים בודדים, לזהות מי תרם איך למרחב המשותף. זה לעומת מפגש חברתי, בו האווירה נוצרת ממכלול, כמו ענן שעוטף בתוכו את כל היחידים והופך אותם לקטגוריה משותפת חדשה. מעין קהילה שיש לה סגנון ואופי משותף. לרוב אוירה של קבוצה תהיה יותר דומיננטית ויותר בקלות תסחוף אחריה את כל היחידים. מהבחינה הזאת אפשר להגיד שבמידה מסויימת יותר קל שיהיו לך חברות ששונות ממך, מאשר להסתובב בחברת בנות ששונות (גם אם הבנות אחת אחת הן מקסימות וטובות).

לא הזכרת את החברות שלך שלא מהסניף. אני מניחה ומקווה שעצם זה שלא הזכרת את הכיתה שלך, מעיד על כך שהיא מהווה מבחינתך מקום אידיאלי שמתאים לך מבחינה חברתית. אני בהחלט מקווה שיש לך גרעין טוב וחזק של חברות שמאפשר לך להיות מי שאת בצורה שמקדמת אותך ואת שמחה בה. זה חשוב וכל אחד צריך גרעין כזה. אי אפשר להיות כל הזמן במלחמה נגד הזרם. אמרנו שסביבה משפיעה, לכן זה נכון לבחור סביבה שתדחוף אותנו לכיוון אליו אנחנו רוצים להתקדם. אלא שהיופי בעוגן חברתי חזק, שככל שיש לנו יותר ביטחון בו ובזהות שלנו, ככה בהמשך עם הזמן יותר קל לנו להתרחב למעגלים חברתיים שפחות מתאימים לנו (במינונים מסויימים). היום את יכולה להחליט שלא ללכת לסניף וזהו, אבל בשלבים נוספים זה נדרש מאיתנו להתרחב ולהיפגש עם עוד סוגי אנשים וסגנונות, והבסיס החברתי היציב שלנו עוזר לנו לאפשר את זה.

אבל אבא ואמא רוצים

לפעמים בחיים נתקלים בסתירה – שני דברים שלא מסתדרים ביחד. הרבה פעמים זה מצב נתון ומוחלט ואז עולה הצורך לבחור בין שתי האופציות. במקרה שלנו הבחירה היא בין ללכת לסניף כמו שההורים רוצים, או לדבוק בעקרונות שלך. זאת התלבטות מאוד קשה. אבל האם באמת צריך לבחור בין שני הרצונות?

על פני השטח מאוד ברור מה ההורים רוצים. אבל מה הסיבה שבגללה הם רוצים שתצטרפי לסניף? יכול להיות שהסניף זה הדרך שלהם לבטא רצונות אחרים, שאפשר להביא אותם לידי ביטוי בדרך אחרת. כדי להבין קצת יותר אביא דוגמא – סניף זה לרוב מקום שמתעסקים בו באידיאלים, התנדבות וערכים – אבל אולי אפשר למצוא עוד מקומות בהם מתעסקים בדברים האלה. לחלופין יכול להיות שאם תסבירי להורים שלך את המצב כמו שאת רואה אותו הם בכלל מעצמם יסכימו שהמסגרת הזאת לא מתאימה ותוכלו לחשוב יחדיו על פיתרון אחר.

אז נסכם מה אפשר לעשות:

1. לדבר עם ההורים. לפנות זמן לשבת ביחד ולדבר על הסוגייה בנחת. ההורים שלנו בסוף רוצים בטובתנו. נתיב תקשורת פתוח מול ההורים שלנו זה דבר שהוא חשוב באופן כללי, וחשוב לעבוד עליו. במקרה הזה ספציפית הוא גם יכול מאוד להועיל ברמה הפרקטית לקבל החלטה שקולה שתכלול תמונה רחבה יותר של המצב.

2. להתייעץ עם מדריכה מהסניף, להסביר לה את המצב ולשקול איתה ביחד האם זה מתאים. אולי יתברר שהאוירה היא כזאת רק בזמן ריק שאין פעולות, אולי את יכולה להתשלב חלקית בתכנים שכן מתאימים לך. יתרון נוסף שיש לשיחה עם המדריכה, זה שבמידה ויתברר שיש דרך שתאפשר לך להשתלב בסניף בלי להתפשר על האוירה שאת רוצה להיות בה, אולי אפילו תצליחי להביא איתך עוד חברות, ומי יודע לאיפה זה יכול להתגלגל.

3. ברוב המקומות יש את הסניף או המסגרת אליה 'כולם' הולכים. הרבה פעמים יש אופציות נוספות, מסגרות אחרות בהן אפשר להתנדב או להעשיר את עצמנו מבחינה ערכית או חברתית. שווה אולי לברר עם המורה שלך או עם היועצת האם הן מכירות עוד מסגרות בסביבה שלך שיהיו לך קצת יותר רלוונטיות.

מוזמנת לשתף אותנו מה בחרת בסוף לעשות.

שבכל אשר תעשי תצליחי

נעמה