שם לפי הדת - כל ההסברים

לשואלת שלום,

השם מהווה מרכיב חשוב ומרכזי בחייו. בתרבויות אחרות השם הוא אמצעי זיהוי בלבד. ביהדות יש קשר בין השם לבין המטען הרוחני של האדם. ניתן לכך מספר רב של הוכחות :

א. המילה ´שֵם´ בלשון הקודש פירושה: מטרה. כמו ששואלים אדם: "לשם מה אתה עושה כך וכך", זאת אומרת: לאיזו מטרה, לאיזו תכלית, כוונה. שמו של האדם משפיע על מהותו ותכונותיו. יוצא מכך שיש עניין גדול בבחירת משמעות חיובית לשם הילד.

דבר מעניין הוא, שבגרמניה לדוגמא, המדינה מקפידה שהשם הניתן לילד לא יהיה מוזר או על שם דבר שלילי בשביל למנוע פגיעה עתידית בנולד. לפי החוקים הגרמניים, חל אסור לקרוא לילדים על שם חפצים או מותגים שונים, וכן אין אפשרות לקרוא לבן בשם של בת או להיפך. בדנמרק החליטו להחמיר אף יותר, והמדינה מחזיקה מאגר של 7,000 שמות אפשריים מתוכם ניתן לבחור שם לתינוק. מי שרוצה לסטות מעט מהשמות המקובלים, חייב לקבל אישור מיוחד מוועדת שמות רשמית.

ב. האר"י הקדוש אומר שכל שֵם שקוראים ההורים לילדם אינו במקרה, אלא בורא עולם שָֹם בפיהם את השם. (שער הגלגולים פרק כג)

ג. החיד"א כותב שהשם ניתן לנשמת האדם, והגוף עושה בו שימוש באופן טפל לנשמה (ספר 'פני דוד').

ד. עצם נתינת השם היא משמעותית, שהרי הבורא יתברך בכבודו ובעצמו עסק בשינוי שמות אברהם ושרה. אפשר לשאול: מדוע? אם הוא רוצה לייעד תפקיד לאברהם, שייתן לו את התפקיד. אלא שיש סגולה בשם האדם עצמו. וכן ליעקב "כי שרית עם אנשים ועם אלהים ותוכל" - השם מבטא את הכוחות של יעקב.

ה. שלמה המלך אומר: "טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב" (קהלת ז) - למרות שכאן זה במובן של 'שם' כרושם של האדם על העולם, יש כאן גם מובן על חשיבות השם.

ו. מופיע במספר מקומות בזוהר על המשמעות של כל אותו ואות, הצליל והצורה. (ראה ספר 'ריש מילין' מאת הרב קוק)

ז. אופן הדיבור וקריאת השם מעורר את העולמות הרוחניים. "והענין הוא, כי 'נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ!' – שכל אדם, חיותו תלויה באותיות שמו, שהם צינורות השפע שלו. ועל ידי הבל קריאת השם, יהיה התקשרות והתחברות זה עם זה" (ספר עוד יוסף חי, מאת רבנו יוסף חיים | דברים דומים כתב הרבי מליובאוויטש זצל בספר שערי הלכה ומנהג, ג, רצד).

ח. שמו של האדם זאת המילה שהוא ישמע הכי הרבה פעמים בחייו.

ט. השם משפיע במידת מה על תפקודו של האדם בארץ. "מנא לן דשמא גרים? כיצד אנחנו יודעים ששם האדם משמש גורם מסויים לפעולותיו? אמר רבי אליעזר דאמר קרא {תהילים מו-ט}: לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שָמות בארץ, אל תקרי שָמות אלא שְמות" (ברכות דף ז)

י. רואים לכל אורך התנ"ך שאבותינו ואימותינו ייחסו משמעות רבה לשם, ולא קראו שמות סתמיים. ניתן לראות בפרקי הלידה של לאה והשפחות (בראשית פרק כט) ובשינוי שמו של יהושע (במדבר פרק יג)

יא. "לְעוֹלָם יִבְדֹּק אָדָם בַּשֵּׁמוֹת לִקְרֹא לִבְנוֹ הָרָאוּי לִהְיוֹת צַדִּיק. כִּי לִפְעָמִים הַשֵּׁם גּוֹרֵם טוֹב אוֹ גּוֹרֵם רָע, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּמְּרַגְּלִים, שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר (במדבר יג, ד), עַל שֶׁלֹּא שָׁמַע בְּדִבְרֵי הַמָּקוֹם... ושם מסביר את כולם" (מדרש תנחומא האזינו אות ז)

יב. בנוסף, אחד הדברים שסייעו ביד ישראל להיות ראויים לגאולה: "בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֶחָד שֶׁלֹא שִׁנּוּ שְׁמוֹתָם .." (מדרש רבה שמות א)

יג. במדרש כתוב שהקדוש ברוך הוא מכריז על כל שֵם למעלה, ואביו ואמו קוראים לו למטה. כלומר, בנתינת שם נזרק ניצוץ של רוח הקודש בהורים והוא אינו ניתן באקראי. (מכילתא פרשת בא, טז)

מסופר על חסיד גור שביקש מהרב שיבחר לו שם עבור בנם שנולד להם. האדמו"ר ענה לו: "האם אתה רוצה שאקח ממך את טיפת רוח הקודש היחידה שיש לך??"..

יד. בתורת החסידות הפליגו במשמעות השם במקומות רבים: בני-יששכר: "שם הוא כבית אחיזה של הכלי שנלקחת הכלי על ידו". שפת אמת: "שם" בגמיטריא "ספר" ורצונו לומר ששמו של האדם רומז את סיפור חייו.

לסיום, ועל אף כל האמור לגבי תכונות אופי, צריך לזכור את היסוד הקיומי החשוב ביותר ביהדות: מעשי האדם נתונים לו בבחירה חופשית ואין דבר שיגזור לו להיות צדיק או רשע.

נ.ב: כל מה שכתבנו רלוונטי אך ורק לשמות פרטיים. שם משפחה הוא דבר חדש יחסית, שנוצר בעיקר לצרכים פורמליים. בעבר אדם זוהה לפי שם אביו, או מקצועו. בעולם המודרני, עקב תנודות רבות של בני אדם מאיזור המוצא שלהם, נוצרו שמות המשפחה. שמות המשפחה נקבעו לעיתים לפי עיר המוצא, שם ההורים, המקצוע, חזות, קורות חיים ייחודיים ועוד. (גם דבר זה משתנה בין תרבויות, בחברה הקוריאנית לדוגמא, ישנם כ-280 שמות משפחה בלבד)

בשורות טובות לכל בית ישראל!