שירים בלועזית: סבבה או לא?

שלום לך.

את שואלת שאלה טובה, ואני מניח שעוד הרבה שואלים אותה כמוך. הרבה פעמים אנחנו עושים מה שאנחנו רגילים וכדו', ולא שואלים שאלות. אבל כששואלים - מבינים יותר ויכולים גם להתחבר יותר לסיבה הפנימית של אותו הדבר. ולכן מעולה שאת שואלת.

כדי להבין יותר מה זה הבעיה במוסיקה לועזית, צריך להבין קודם מהי מוסיקה:

מהי מוסיקה?

מניח שקראת פעם ספר או מאמר כלשהו. מאחורי כל טקסט כזה, עומד אדם שניסה לקחת רעיון מסוים - ולצמצם אותו למילים מסוימות. כמו כל רעיון או טקסט, אפשר להתחבר אליו, ואפשר פשוט לתת לו להיכנס לאוזן אחת ולצאת מהאוזן השנייה. ובכך, למעשה, ההשפעה של הטקסט עלינו נגמרה פחות או יותר.

לעומת זאת, בניגוד למילים שאנחנו קוראים בעיניים ומבינים בראש, את המוסיקה אנחנו שומעים, ומקבלים בלב. לכן, גם אם את המילים שאנחנו קוראים אנחנו יכולים עוד לסנן ולהעביר, את המוסיקה קשה הרבה יותר.

הניגון (מנגינה בלי מילים) או השיר (מנגינה עם מילים), מגיעים ישר ללב, ולכן ההשפעה שלהם על הנפש שלנו - יכולה להיות טובה, או לחילופין, חלילה, הרסנית הרבה יותר מדברים אחרים. המילים שנכנסים יחד עם המוסיקה ללב, מוטמעים בנו הרבה יותר מסתם מילים. וכמו שאנחנו שומרים על הגוף שלנו, ולא מכניסים אליו כל דבר – כך, ואולי יותר מזה, אנחנו לא יכולים להכניס כל דבר לנפש שלנו. סינון המוסיקה שאנחנו שומעים הוא הכרחי מאד כדי לשמור על עצמינו.

המוסיקה במקורות

רבי עקיבא אומר שאין העולם נברא, אלא בשביל שירה וזמרה. כלומר, סיבת בריאת העולם היא הניגון והשיר. ועוד, שהמקום בו יש חיוב לנגן ולשיר, הוא בית המקדש. עד כדי כך שהקרבן פסול אם הלוויים לא ניגנו בעת ההקרבה. זה לא דבר של מה בכך, וודאי יש לכל זה סיבה.

התשובה היא, שהדיבור מצמצם את המחשבות המופשטות שלנו - לאותיות ומילים. השיר והניגון עושים פעולה הפוכה: לוקחים את המילים, ומחזירים אותן להיות מופשטים.

התפקיד שלנו בעולם (עולם מלשון העלם וצמצום), הוא להשתמש בכלים שלנו - לשם ה'. להעלות למעלה. ולכן גם בבית המקדש בעת הקרבת הקרבן, השיר והניגון הם חלק מחייב.

ועכשיו לענייננו:

השירים והניגונים שאנחנו שומעים משפיעים עלינו מאד. הרבה יותר מדברים אחרים. ולכן כדי לשמור על עצמינו, אנחנו צריכים לסנן גם את המוסיקה שאנחנו שומעים. לא כל מוסיקה היא מתאימה וראויה.

השירה והזמרה שבשבילם נברא העולם, והשירים ששרו בבית המקדש - הם השירים הראויים. שירה שהיא תפילה. שירה שהיא הודיה. שירה שהיא שבח. ממילא, כדי שהשירים שאנחנו שומעים באמת יעשו את הפעולה הטובה והעמוקה שלהם, רק שירים שכתובים בשפת הקודש - ראויים ומסוגלים לכך. וכמו שלא נבקש מאדם לדבר עם ציפור, כך לא נוכל לדבר עם הקב"ה דרך השיר והניגון - שלא בשפת הקודש.

וכמו שכדי שעוגה תצא טעימה צריך לעבוד לפי המתכון, כך להבדיל, לשיר ראוי יש מתכון:

תוכן מתאים, מנגינה ראויה, והאדם ששר צריך גם הוא להיות ראוי. אחרת הדבר דומה ליהלומים בצינור מלוכלך ומטונף. וכמובן שאם השפה בה הפלא הגדול הזה מתרחש - היא לא קדושה מיסודה, ודאי שזה פגום ובעייתי.

אם כן, זוהי הסיבה שהרבה לא שומעים מוסיקה לועזית, גם אם התוכן שלה הוא עמוק וטוב. ואם נחזור רגע לדוגמא של העוגה, גם אם נשים אבקת אפייה, אבל נשים מלח במקום סוכר - העוגה אולי תהיה יפה, אבל ממש לא טעימה...

מקווה שעזרתי ונתתי הסבר שמניח את הדעת למה ששאלת. מוזמנת כמובן לחזור, לשאול ולברר אם לא הייתי מספיק מובן.

בהצלחה רבה!

ישראל