שאלה
היי, בזמן האחרון יוצא לי לבכות. בגלל שאני פגועה מחברה או שאני מתגעגעת לסבא שלי שנפטר. באמת חשוב לי להדגיש שאני חלילה לא מתלוננת על מה שיש לי, אני אומרת לה' תודה כל יום על הטוב ועל הפחות! אני מפחדת שה'יכעס עליי שאני בוכה, או שאני כפויית טובה כי בתכלס אין לי על מה לבכות, ברוך ה' יש לי חיים טובים ישתבח שמו לעד. אבל אני בן אדם רגיש ופגיע ולפעמים אין מה לעשות והדמעות זולגות. אז רציתי לשאול, האם זה בסדר שאני בוכה על משהו שהוא לכאורה לא מוצדק?
תשובה
שיר יקרה, אני שמחה מאוד שכתבת לנו.
אני מספרת שלאחרונה את בוכה בגלל פגיעה מחברה, ובגלל הפטירה של סבא שלך. אני שומעת שאת חוששת אם הבכי והעצב האלה הם בסדר, והאם זה לא כפיות טובה כלפי אלוקים, לבכות כשהחיים שלך בסך הכול טובים ושמחים. אני מבינה שזו שאלה שמאוד מציקה לך, ואת רוצה לעשות את הדבר הנכון, אך לא בטוחה מהו. לא בטוחה שאני בדווקא יודעת מה הוא אותו דבר נכון, אך אנסה לשתף אותך בנקודת מבטי.
עברו עלייך לאחרונה שני אירועים מטלטלים, אמנם לא פירטת, אך אני מניחה שהפגיעה מהחברה והפטירה של סבא הן חוויות שהסעירו אותך, ועדיין. ובאמת, הן נשמעות מאוד כואבות. אני מזמינה אותך, אם מתאים לך, לכתוב לנו על החווית האלה, לספר איך הן עברו עלייך. אני כן אגיד שאובדן של אדם קרוב הוא מטלטל וכואב מאוד מאוד, ויכול אפילו לערער אותנו ממש, אני בטוחה שגם הפגיעה הייתה מאוד לא נעימה לך. למרות שהחוויות האלה היו קשות לך, את עדיין מרגישה כאילו זה לא בסדר לבכות ולהתעצב בגללן. אני יכולה להגיד לך שלפעמים הרגשה כזו מתגנבת לאנשים ללב; אנחנו אומרים לעצמנו- "יש אנשים רעבים באפריקה" או "אנשים נהרגים באוקראינה", ואיך אנחנו בכלל מעיזים לבכות ולכאוב על דברים 'קטנים', 'שוליים' ו'לא חשובים'. אני בטוחה כי גם לך יצא לשמוע את המילה "פרופורציה"- נכון? לשים דברים בפרופורציה, לא להסתכל על הדברים העצובים שקורים לנו כאילו הם נוראים ואיומים... באופן אישי אני אגיד שאני לא מחבבת את המשפטים האלה:) ואני אסביר; הדברים שעוברים עלינו, גם אם באופן 'יחסי' או 'פרופורציונלי' הם קטנים ולא חשובים- הם עדיין- עוברים עלינו, הם עדיין מכאיבים לנו, ויש לנו כל זכות לכאוב אותם ולבכות עליהם. זה לא סותר את העובדה כי יש דברים, לצערינו, חמורים וקשים הרבה יותר. כך שלדעתי, אין ממש דבר כזה לבכות על 'משהו לא מוצדק', כי כל דבר שכואב לנו, ועובר עלינו- הוא מוצדק בהחלט. בנוסף, אני חושבת שהדברים שציינת בדבריך הם באופן אובייקטיבי מאוד לא פשוטים.
מעבר לזה, שמתי לב גם בדברים שלך שאת יודעת לעשות הבחנה חשובה מאוד- את מבינה כי עכשיו קשה לך, בגלל שני הדברים המטלטלים שעברו עלייך, אבל בו בזמן את גם יודעת להגיד שהחיים שלך טובים, ושאת מרוצה. אני חושבת שהאיזון הזה חשוב מאוד מאוד, ומעיד על בגרות ויכולת רגשית גבוהה. אז איזה יופי!
הייתי רוצה להציע לך ליצור רשת תמיכה מסביבך- אנשים שאוהבים אותך, חברות, משפחה- כל אלה יכולים לשמש לך "רשת", להיות שם בשבילך. תפתחי ליקרים לך, שתפי בתחושות, ובעת הצורך- בקשי סיוע. את יותר ממוזמנת להכליל אותנו, חברים מקשיבים- גם. תמיד נשמח לשמוע אותך. את יכולה לכתוב לנו דרך האתר, הווטסאפ, או המוקד הטלפוני.
אני מאחלת לך המון הצלחה בדרך שלך,
תמר