רווקות מאוחרת – ה' פשוט לא רוצה שאתחתן?

שלום!!

ראשית תהיי בטוחה שאת נהדרת ומרשימה. בוודאות. איזו עוצמה, ומסירות נפש, וים של רצונות. ושל דמעות.. ליבי איתך ועם אחיותיי הנוספות שעוד בדרך למציאת החצי.

תשמעי, דוגרי אני אומרת לך- לא בטוחה שיש לי מה לחדש לך. אבל בהשאלה ממחבר "מסילת ישרים" על חיבורו: "..החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם.. אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה".. אז אולי תובנה אחת או שתיים, או רעיון, יתנו לך את היכולת לדעת איך להמשיך ומה לעשות עכשיו. כי כמו ששאלת- "לאן מכאן"? אני מעלה כאן התייחסויות לכל מיני דברים שכתבת וגם מספר הצעות וכיוונים, ותבחרי, אם תרצי, את מה שנכון לך ומדוייק לך, בעזרת ה'.

עשינו הכל: מה עושים עם התחושות הקשות?

זה נשמע שאת עושה כל מה שצריך, וגם בלי שהיית מפרטת אני בטוחה שכל מה שאפשרי- ניסית. כולל כביכול דברים שלא היית מאמינה על עצמך בתחילת הדרך, שאפילו אולי מלווים תחושת השפלה וצער..

מה שבטוח, ששום דבר לא הולך לחינם. הקב"ה רואה הכל. ושומר את כל התפילות מהלב השבור שלך, שרק את יודעת לאיזה תהומות וגאיות הגיע בשנים אלו של חיפוש מתמיד וכרגע ללא תוצאות. התסכול זועק עד לשמיים, הרי בשביל מי את רוצה להקים בית, אם לא לכבודו של הקב"ה?? באמת שותפה לכאב שלך, מן הסתם עברת כל כך הרבה.

אבל, וזה אבל גדול, מוכרחים להאמין ש"עין רואה ואוזן שומעת".. (פרקי אבות). הקב"ה כאן, כל הזמן. זה קשוח, לא תמיד מרגישים, בטח שלא תמיד מבינים, אבל הוא פה, קיים, נוכח, איתך. "עימו אנוכי בצרה", ככה הוא מבטיח לנו (תהילים צ"א, ט"ו) ואני בטוחה שכמן בפן הלאומי ככה גם בפן האישי.

שמיטה נפשית

קראתי פעם על מישהי שהחליטה עם עצמה שבשנת שמיטה היא עושה ההפך ממה שהיא: במקום לרצות כל הזמן להיות בשליטה מטורפת, היא עושה ההפך. היא החליטה שהיא מרפה, משחררת, עושה כמו האדמה למען עצמה, ממש ביקשה מה' שישלח לה את הזיווג שלה ולא עושה כלום, כרגע, בשביל זה. רק מתכוננת נפשית, אבל לא יוזמת, לא מבקשת הצעות וכך הלאה. והמדהים הוא שבאותה שנת שמיטה היא מצאה את בחיר ליבה והתחתנה. אני ממש לא מבטיחה שזה מה שיקרה, אבל הרעיון של לשחרר, בשנת שמיטה העכשווית, אולי תוכל להביא בך היבטים שונים שיעשו לך טוב. אפילו תחושת הקלה שלאחריה תוכלי להתאמץ מחדש בייתר שאת ובייתר כוח. כולנו רוצים להיות בשליטה כל הזמן, לאחוז במושכות ולדעת מה קורה. אבל זה לא תמיד קורה, בלשון עדינה, ובמקום להתבאס על זה- לנסות לקחת את זה כהזדמנות לבנות בעצמנו עוד קומה. בעולם המעשה עשית גם עשית; תמיד אפשר עוד, אבל אדם יודע להעיד על עצמו מתי השתדל כמה שהוא (כמעט) יכול, וגם יודע, לפעמים, מתי צריך לעשות 'פוס'. אני בטוחה! שכבר עשית אינספור "חשב מסלול מחדש", ולכן מחזקת את ידייך בתחושה להרפות, לשחרר. ניתן עוד קצת הצעות בהמשך (ושוב, מן הסתם חשבת על כך ועשית.. אבל אולי ייתן כיוונים נוספים לעצמך).

אומרים שלום למלחמת ההתשה העצמית

כתבת שאת מותשת מהתפילות, וזה מעולה שאת מודעת לכך. אומרים שגאולה באה בהיסח דעת אבל כרגע אולי באמת לנסות לקחת את הזמן הזה להתחדש בעבודת ה'. לנסוע לבד לצפת, לכותל, למקום יפה שאת אוהבת, ולדבר עם ה'- אמיתי! בלי לבקש משהו מעבר. רק לתחזק את הקשר, להעמיק אותו.

בהשאלה, כמו הסיפור על היהודי ששואל את הרב שלו למה הוא לא מקבל כבוד, הרי הוא בורח ממנו ועדיין הכבוד לא מגיע.. והרב עונה לו, אתה בורח ממנו, אבל כל הזמן בודק מעבר לכתף איפה הוא.. לנסות לקחת על עצמך תקופה של אהבת ה' ללא תנאי וללא בקשה לקבלה. לשחרר באמת, לקבוע עם עצמך שעכשיו יומיים / שבוע / חודש את לא חושבת על לבקש זיווג מה'. בכלל. נקודה. לא שואלת אנשים, לא מבקשת הצעות, רק מדברת עם ה'. חוזרת ואומרת- לא מבטיחה כלום בתחום הזיווג, אלא מציעה את האופציה הזאת מתוך מחשבה שזה יעזור לנפש להתחדש, לא להיות שחוקה כמו אדמה בשעת בצורת..

(ומשהו יפה ששמעתי מהרבנית עידית איצקוביץ: אנחנו אומרים בסוף תפילת שמונה עשרה: "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך", למה יש כאן חזרה, גם "אמרי פי" וגם הגיון ליבי"? אלא, גם מה שלא ביקשנו, שלא הספקנו לבקש וכך הלאה- שגם על זה אנחנו מתפללים לה' שיתגשם.. )

התפילה באה לעזור לנו להיות בקשר עם ה'. וכמו כל מערכת יחסים- וזה מדהים ועוצמתי שיש לך קשר עם ה' שאת ממש יכולה להעיד על עצמך שאת מותשת מכך!! - כמו בכל מערכת יחסים לפעמים יש עליות, ירידות, הפוגות, רגעי שיא. ואם כרגע זו התחושה (המובנת) שלך, צריך לחשב מסלול גם כאן, כדי למצוא את הקשר מחדש.

שאלת השאלות: למה זה קורה לי

בפסקה הזו שתי נקודות קצת קשות לעיכול, אולי, תרגישי חופשי אם זה לא מתאים לך לעבור הלאה. כתבת: "לא מצאתי את סיבה בגינן עלי להישאר רווקה". זה לפעמים לא קל לנו להבין את זה- אבל הקב"ה לא עובד אצלנו. הוא לא כספומט שלנו, ולמעשה הוא בכלל עושה לנו טובה שאנחנו בכלל חיים וקיימים. נושמים. אוכלים. מצליחים להגשים חלומות. מרוויחים משכורת. וכך הלאה. ולכן גם כל דבר שנראה נורמלי בעולם הזה, כמו להתחתן ולהביא ילדים ולהתפרנס ולהיראות טוב ולעשות מטלות שונות- גם כל הדברים האלו, זה אינספור חסדים שהקב"ה מביא לנו. וגם הזיווג, הוא חסד מטורף לכל אחד ואחת. ובגלל זה אולי נקודת המוצא של "לדרוש" מה' להתחתן, אולי היא קצת שגויה כי היא לא נכונה בבסיסה, וכמובן!!! שאני מדברת על כל אחד באשר הוא, בחוסרים שיש לו ואותם הוא רוצה/מבקש/מתפלל מה'.

ונקודה שניה:2. לדעתי האישית- אני לא חושבת, לפעמים, שיש באמת סיבה ספציפית למה אדם כלשהו לא התחתן חוץ מהעובדה שככה ה' גזר. זה אאוץ' מצד אחד, מצד שני- זה גם מביא איזושהי הקלה, כשאת יודעת שמבחינתך את עשית הכל, ותמשיכי לעשות הכל. בהשאלה ממסכת אבות על לימוד תורה: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (פרק ב' משנה ט"ז). ולכן בהמשך לדיבור שלנו על לשחרר, לנסות לא לשים דגש בתקופה הקרובה על הנקודות האלו של "למה זה קרה לי", כי- לעניות דעתי- אין לנו תשובות לכך, וההתעסקות בכך יכולה להכניס אותנו למעגל של באסה ותסכול שלא יועילו לנו.. וחבל. כתבת: "לא מצאתי את הסיבה העלומה והנוראה שבגללה לא הצלחתי להתחתן". בואי ננסה לא לקחת את העניין של חתונה כהצלחה, בגלל שיש כאן פרמטר נוסף שקוראים לו אלוקים. ואת עושה את כל ההשתדלויות האפשרויות מבחינתך, ועדיין זה עוד לא קרה. אני מציעה לך לא לתת לתחושה של כישלון, "לא הצלחתי", למלא אותך. זה בהחלט חלום וזאת שאיפת השאיפות, אבל זה לא אומר שאת כישלון, חלילה וחס ושוב חלילה וחס. את מהממת, זוכרת?

לעשות טוב

ובכל זאת, אז מה כן. בטח כשהרצון בוער, וב"ה שהוא בוער.

שמעתי על מישהי שקיבלה טיפ להיות בסביבת נשים נשואות ושמחות ולא כאלו שמבאסות אותה. להיות עם מי שנותן אנרגיה ולא נוטל אותן. שוב, אנחנו לא יודעות אם זו הדרך, לא יודעות מה ה' רוצה ומה יהיה בסוף.. אבל את כן יכולה לדעת ולהחליט איך לנהל את חייך, וכרגע הם בתחנה מאוד ארוכה, אולי אינסופית- לצערנו, אבל את בכוחך לבחור להיות כמו בת מלך עד סוף הסיפור (ובעזרת ה' עם סוף טוב ואוהב). אם כבר "למה" עם קמץ באות ל', אז "למה"- סגול באות ל', בשביל מה, איך אפשר להתקדם מכאן.

יש פירוש מקסים של "נתיבות שלום" על יצחק ורבקה, כשהם התפללו לפרי בטן. הפסוק כותב עליהם: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו". מה הכוונה "וייעתר"? למה לא כתוב להתפלל? אני מציעה לך למצוא את המאמר וללמוד אותו לעומק, בגדול, הוא אומר שלפעמים יש מצבים שהתפילה כביכול לא מספיקה כי השערים נעולים.. וצריך ממש לחתור חתירה, לעשות מחתרת כדי לפרוץ את הסגר. (זה כביכול גם סותר את מה שכתבנו קודם- שה' לא חייב לנו כלום. כמובן עדיין לא חייב לנו כלום, הרעיון הוא שאנחנו מבקשים- לשם שמיים, בשביל ה' וכו'..). ומפה לרעיון של מחתרת, של שותפות- יחד עם אחרות שאיתך באותו מצב, וכבר אמרו "כל המתפלל על חברו נענה תחילה". אפשר לארגן תפילה משותפת או הפרשת חלה. אולי גם לארגן ערב חיזוק לקבוצה מסויימת, אתן לעצמכן, נותנות תמיכה נפשית, מורלית, רוחנית וכך הלאה. נותנות טיפים, תובנות ואולי אפילו גם בלי לדבר על זה, פשוט מארגנות ערב חוויתי שעושות טוב בנשמה. לא חד פעמי, אלא משהו קבוע יחסית, כגון פעם בחודש. חבל לעבור את המסע לבד, גם ככה הוא קשוח ממש, ואולי הנשיאה בעול עם אחרות יכולה קצת להקל ולרכך את הכאב.

ואולי יש לך תחביב שאת אוהבת? תחום שאפשר לפתח אותו לכיוון התנדבות (או עבודה) למען העם. למשל אם את אוהבת צילום או תסרוקות אולי ללוות כלות או נשים באירועים משמחים, או כל דבר שאנשים נמצאים בו בדרך לחתונה כבר. והאור שמלווה אותם ילווה גם אותך, בעזרת ה'. ואז, יכול להיות, שברגע שאת לא ממוקדת (באופן טבעי) בעצמך, אלא ממנפת את הקושי לאתגר, מהתמקדות פנימה לעצמך להפנות את הזרקור החוצה, לעזור, להתנדב, לתת כתף- תקבלי סיפוק ותחושת שליחות שממילא יכולים להיטיב עם עצמך כי לא תרגישי חלילה שאת מתבזבזת (כמובן לא חייב דברים בדרך לחתונה אלא כל שמחה אחרת).

ובכל הכוח וההבנה והרגישות שיש בך לאור מה שאת עוברת, לנסות להשתדל לשדך, להכיר, וגם לייעץ. מי כמוך תדע להבין את מה שעוברים בדרך הזו, לעיתים קרובות ללא יכולת לדעת מה לעשות.

ועוד קצת רעיונות (שאני בטוחה שחשבת עליהם)

-כתבת על הקשר האחרון שלא צלח: אולי הזדמנות לחשוב- בפעם האלף- האם לתת צ'אנס למישהו שכבר יצאת איתו (וכן בחורים שיצאת איתם, לנסות להכיר להם).

-ועם כל הריקוד העדין הזה של השתדלות לעומת עשיה, מתי להתפלל ומתי לפעול, גם להתחיל לחשוב- ואני כותבת ממש בזהירות- לחשוב גם פרקטי, ולעבור את התהליך שנקרא 'שאיבת ביציות', ולהתייעץ עם מכון פועה לצורך כך. גם בשביל לנסות להבטיח לעצמך את האפיק של הילודה בהמשך הדרך, וגם- להראות לקב"ה שאת ממש לא מוותרת! את רוצה ומנסה ומתפללת ומשתדלת ובעיקר עושה הכלללל בשביל להקים בית נאמן. כתבת שקוראים לך חנה, אני לא יודעת אם את יודעת שחנה אם שמואל הנביא, התפללה לילד כמעט עשרים שנה. זה מטורף. אנחנו קוראים את הפסוקים במהירות ועוברים לנושא הבא אבל בעומק, יש כאן חיים של אשה שדרשה-ביקשה-התפללה מה' ולא ויתרה. ממליצה לך ללמוד על דמותה בעיון, אישיות מרתקת ומדהימה שלומדים ממנה את אחד הדברים הכי חשובים (!!) הלכות תפילה.

-כתבת שיש לך חיים עשירים ומלאים וזה מעולה, מבורך וחשוב. ובכל זאת נשמע לי שכדאי ורצוי קצת להטעין את הנשמה: להתפנק ולהתמלא כמה שיותר! גם מבחינת רוח וגם מבחינת 'הווי'.

אני גם חושבת שזה מובן מאוד שהצער על הרווקות עוד קיים כמו שכתבת, זה בטבע שלנו, אין מה להתכחש לכך. מקווה שיש לך אפשרות מדי פעם לפרוק אצל מישהי שקרובה אלייך, שתיתן לך אוזן קשבת תומכת ואוהבת.. מותר לשתף ולפרוק את המשא, הוא כבד! השאלה אם את רואה את עצמך כ"חנה, ואני רווקה" או, "חנה, ואני גם רווקה". תני מקום לצער הזה, מותר וחשוב לתת לכך מקום, אבל לא לשקוע בכך. תמשיכי למצוא תחביבים וכישרונות ולנסות ליהנות מהדרך, כדי שעוד חמישים שנה כשתסתכלי לאחור תהיי גאה בעצמך איך ומה עשית.

-כתיבה: זה גם קשור לעניין של לשחרר ולהרפות. שבי עם עצמך ותכתבי את כ-ל התובנות שעברת ואת עודך עוברת מאז שהתחלת לחפש אותו. אולי הכתיבה שחור על גביי לבן פתאום תראה לך כמה עוצמה יש בך. ויש גפ אצנות, ושירה, ויצירה בחומר.. אולי זה גם דרך טיפולית לשחרר ולהרפות.

-הפן הרוחני: כן, הוא גם חשוב, ועוד איך. מחזקת את ידייך. נותן לנו את הכוח והעוצמה להמשיך בדרך ולהאמין במי שאמר והיה העולם. ממליצה אם תרצי ללמוד ולקרוא:

* "בגן האמונה" של הרב ארוש,

*"תפילה" של הרב דוב זינגר,

*המאמר של נתיבות שלום שסיפרתי לך לעיל- נמצא בכרך של ספר בראשית בשם: "ויעתר יצחק לה'" עמ' קנ"ד

*קצת מוקדם אבל יש ספר מדהים לספירת העומר שמדבר על הקשר עם ה', אם מדבר אלייך אולי שווה ללמוד אותו למרות שזה לא העיתוי: "קראתיך".

*הכי בנאלי אבל אין יותר אקטואלי: פרשת שבוע. לקחת לעצמך פרשן או משהו שאת לומדת אותו בקביעות ולמצוא איך הפרשה שולחת לך הארות ותובנות, ואותו דבר גם לגביי התנ"ך. על חנה הנביאה כבר דיברנו; אולי ללמוד על דמויות באופן ייסודי ולראות מה את לומדת מהן, על הדרך שלהן, הניסיונות שעברו. או לחילופין לחפש על התארכות הדרך, מה היהדות מלמדת אותנו על כך.

*ובכלל ללקט לעצמך חומרים שנתנו לך כוח ומדי פעם לקרוא וללמוד אותם מחדש, ממש להכין לך לקט שמדבר על ההליכה בדרך, בבמדבר שלך.

* מצרפת לך תשובות נוספות שעניתי, אולי תהיה בהן תועלת:

-"מה לעשות עם רווקות שמתארכת": https://www.makshivim.org.il/answer?id=1098991

-"קושי בשמירת נגיעה": https://www.makshivim.org.il/answer?id=952283

ולסיום שאלת "יכול להיות שאם כ"כ מנסים ולא מצליחים, אז ה' פשוט לא רוצה שזה יקרה? אולי העבודה היא לשחרר ולא להשתדל יותר"?

אם יש דמות תורנית שאת מקבלת ממנה, ומעריכה אותה, אולי שווה לדבר איתה על הסוגיה הזו, שתעזור קצת להקל את המשך הדרך. קטונתי, אני לא יודעת לענות לך על השאלה הזו, מה ה' רוצה. את תנסי להיות כמו שאת; לפעמים תרקדי את ריקוד ההשתדלות, לפעמים את ריקודה של התפילה. העיקר שזה יהיה במודעות שלך איך את מתנהלת, שזה יהיה מתוך בחירה שלך, ושלא תהיי כבויה חלילה.

חנה יקרה,

את מדהימה!! לאורך מה שכתבת רואים בחורה שלא מוותרת, בכל הכוח עולה במעלה ההר, עושה כל כך הרבה השתדלויות בכל הרבדים- רוח ומעשה וכל הזמן במגמת עליה. אשרייך! "כי נפלתי קמתי", ככה אומר לנו הנביא מיכה (ז', ח'). עם כל הקושי וזה וואחד קושי, ה' גם נותן לנו עוצמות ויכולות להמשיך למרות וככלות הכל. אל תאבדי את הקשר איתו, ה' איתך תמיד.

ובכל הכוח אני אומרת לך, דברים יכולים לקרות, נקודה. ישועת ה' כהרף עין!

אני מניחה שעשית כל כך הרבה שיכול להיות שחלק מהנ"ל או כולו לא מדברים אלייך. ובכל זאת, אל תתייאשי, תנסי לחשוב עם עצמך ועם דמויות נוספות שמכירות אותך טוב מה לעשות הלאה, איך להתקדם בצומת החיים שאת נמצאת בה עכשיו.

המון המון הצלחה בהמשך הדרך ובע"ה הלוואי שתמצאי את האחד שלך ומהר (או הוא אותך, אנחנו לא מתווכחים..).

ברכת ה' עלייך!

בהמון הערכה, את אלופת אלופות!!

שרון