נפגעתי, התרגשתי, בכיתי: האם אני רגישה מדי?

שלום לך יקרה!

קודם כל קבלי ממני חיבוק ענק! זה לא נעים כשעושים לנו עוול, ועוד יותר לא נעים להרגיש שלאחרים זה לא חשוב ואין עם מי לדבר. זה יכול להיות כל כך מתסכל. אני לגמרי איתך, ומקווה שבזמן שעבר עד שקיבלת את התשובה שלי את כבר עם כוחות מחודשים ומרגישה קצת יותר טוב.

לפעמים כשמשהו נוגע בנו עמוק אנחנו נכנסים לרגע של סערת רגשות ופשוט לא בא לנו כלום. הכל מרגיש שחור ואנחנו חושבים שאין סיכוי שהמצב הזה הולך להשתנות. אבל המחשבות האלה לא לגמרי מחוברות למציאות. הן באות בעיקר מתוך הרגשות הסוערים ופחות מתוך חשיבה הגיונית על המצב. חשוב ממש לזכור את זה, וגם בתוך העומס הנפשי לנסות להזכיר לעצמנו שעוד מעט גם התחושות האלה יירגעו.

ברגעים של עומס נפשי כזה או אחר, כשהכל מציף פתאום, אני רוצה להציע לך לתת מקום למה שאת מרגישה. להבין שזה בסדר, הגיוני להיפגע, וזה קורה. לכולנו. כל אחד בדרכו, מהדברים שנוגעים בו.

נניח שמישהו זרק לי הערה מעליבה ונפגעתי. יכול להיות שזאת הייתה הערה ממש קטנה, ואם אני אחשוב על זה אני אבין בשכל שאין טעם להיפגע. אבל כרגע השכל הוא לא זה שקובע, כבר נפגעתי. אז בשלב הראשון אני אשלים עם זה שככה אני מרגישה, אתנהג בחמלה כלפי עצמי. ממש חשוב לבוא אל עצמנו ממקום אוהב, עם הרבה חמלה ועדינות.

אחרי שקצת נרגעתי, אני יכולה לנסות להבין מה בדיוק הנקודה שפגעה בי ובהמשך אולי אני אתמודד עם הערה כזאת בצורה אחרת ואקח אותה פחות ללב.

רגישות זאת תכונה מדהימה. היא מאפשרת לך לשים לב לפרטים, לגעת בחיים בעומק שלהם, להיות מודעת למה שעובר עלייך ולהיות אמפתית כלפי אחרים. יש בה עוד הרבה צדדים חיוביים, וגם צדדים חיוביים פחות.

יש סביבנו הרבה אנשים רגישים, מי יותר ומי פחות. את ממש לא לבד בחוויה הזאת. למרות שאנחנו לא מכירות באופן אישי וקשה לי לענות אם את רגישה בצורה קיצונית, אני מרגשה לעצמי להגיד שגם אם כן- זה בסדר. יש אחד שההתמודדות שלו היא עם ביישנות, אחר עם מידת הכעס.. מה שמשותף הוא שכולנו לא מושלמים, ולכל אחד יש עבודה בנקודה שונה.

גם דרך ההתמודדות עם הרגשות היא שונה בין אחד לשני. יכול להיות שחברה שלך מעדיפה לשמור בבטן, כי זה יותר נוח לה, אבל דווקא בשבילך יותר נכון לשתף. אפילו אם זה לא אומר שתראי שינוי בשטח, להרבה מאיתנו השיתוף עצמו נותן תחושה קצת יותר טובה.

בעניינים של רגש אני חושבת שאין נכון או לא נכון בצורה חד משמעית, זה מאוד אישי ודורש הקשבה לעצמנו.

אמרת שאת מאמינה בשיתוף, דיבור ולב פתוח. אז לכי עם הדרך שלך, עם מה שעושה לך טוב. אם את מרגישה שהכי בריא לך לשתף, לדבר על מה שעובר עלייך- תעשי את זה! יש לזה הרבה יתרונות.

מציעה לך לשתף בחוויה של העוול, וגם באופן כללי ברגשות שלך סביב הנושא. אם את חושבת שהמנהלים לא יעזרו, את יכולה לשתף את הרכזת, או דמות אחרת שמשמעותית בשירות שלך. אפילו חברה טובה שתבין אותך יכולה מאוד לעזור ולהקל על ההרגשה.

מאמינה ומאחלת שתאספי עוד הרבה חוויות טובות ומשמחות בשירות, ושהרגעים האלה רק יחזקו אותך.

בהצלחה גדולה והרבה טוב!

עידית