שאלה
שלום.
יש לי חבר שנתיים וחצי. אני מכירה אותו בערך 5 שנים ויודעת שהוא התמודד עם ירידה רוחנית כזו בעבר, שיצא ממנה ברוך ה'. התחלנו לצאת כשהתחלתי שירות והוא התחיל ישיבה, שנינו בתהליכים שאנחנו עוד בונים את עצמנו ואת מי שאנחנו. כרגע הוא עזב את הישיבה מסיבות אישיות והתגייס לצבא לסביבה חילונית שכמובן גורמת לו לירידה טבעית והגיונית בדת.
הוא שיתף אותי שהוא מתחיל להרגיש ירידה רוחנית גדולה יותר, שקשה לו לקיים מצוות שהוא לא מתחבר אליהן והוא מאמין בלעשות הכל מתוך אהבה, חיבור ורצון אמיתי ולא מתוך הרגל ואוטומט, כי אחרת מאוד קשה לו לקיים את המצווה. חשוב לי לציין שגם אני מתחברת פחות או יותר לצורת מחשבה הזו. קשה לו לקום לתפילות ובשבתות, בגלל התפקיד החיוני שלו בצבא, יוצא לו "לחלל" שבת, כמובן מפיקוח נפש. אין לו זמן לשמוע או לקרוא דברי חיזוק ותורה, בגלל התפקיד שלו, ובשבתות הוא מאוד מאוד עייף אז קשה לי להאמין שילך לשיעור או יקרא דברי חיזוק.
בנוסף, אני יודעת שבגלל כל מיני דברים שקורים לו בבית, כדרך חינוך של הוריו, נוצר לו מן "אנטי" לדברים בדת, הוא לא שלם עם זה בכלל וזה מאוד מפריע לו.
הוא טרוד בזה ואנחנו מפחדים שזה ישפיע לרעה על הקשר, ובכל פעם שחושב על זה, על האנטי והריחוק מהדת, מבחינתו המצב רק מחמיר. המצב מתבטא רק בתחושות ולא במעשים, אבל כמובן שקיים חשש שבעתיד זה יהפוך למעשים.
השאלה שלי, איך לעזור לו? מה הוא יכול לעשות כדי לעבוד על עצמו? אתה חושב שאם ימצא בעתיד סביבה יותר תומכת ודתית לגור בה, ה"אווירה" תשפיע והריחוק יתבטל? גם לי זה מפריע ואני רוצה שלא ירגיש אנטי לדת.
אני יודעת שיש פערים בן זוגות אבל השאלה היא עד כמה יכול להיות פער, אם הפער משמעותי או נרמאלי, כי אני מתחברת לחשיבה של מצוות בדרך של חיבור, אבל אני בשונה ממנו, עושה מצוות על אוטומט גם אם אני לא מתחברת אליהן לגמרי. ואין לי אנטי.
אז שוב, איך אעזור לו ואיך לצמצם את הפער שיכול אולי להוות בעיה בעתיד, כשבעזרת ה' נתחתן.
תודה רבה.
תשובה
שלום לך נטלי יקרה!
את מתארת סוג שלך תהליך/שינוי שהחבר שלך עובר במישור הדתי.
את חוששת מהתהליך הזה ברמה אישית וברמה זוגית ביחס להשפעה שלו על הקשר שלכם, בהווה ובעתיד. אז אני רוצה לחלק את השאלה שלך לשתיים.
1. איך להתמודד עם שינויים ותהליכים שמתעוררים בתוכנו? איך כדאי להתייחס אליהם?
2. מהם גבולות האחריות של בני הזוג האחד כלפי השניה?
שתי השאלות הללו הן שאלות שמעסיקות כמעט כל אחד מאיתנו בנושאים שונים ובתקופות שונות בחיים. סחטיין עליך שפנית ושאלת!
שחור/לבן/צבעוני זה לא עניין של טעם - זה עניין של גיל
בילדות החיים מתחלקים בעיקר לשחור ולבן, כן ולא, נכון ולא נכון, טוב ורע. ולאט לאט כשאנחנו גדלים החיים מקבלים עומק של מורכבות. פתאום מבינים שהחיים יותר מורכבים. פתאום רואים שיש בהם הרבה גוונים, הרבה צדדים ונקודות מבט. לכן, פתאום חווים שינויים, התפתחויות, תהליכים.
עולות שאלות, מחפשים תשובות ומתבגרים. כך בונים את האישיות שלנו. התנועה שבחיים היא שבונה אותה, היא זאת שמצמיחה אותנו. יש משהו מפחיד בתנועה הזו. משהו לא יציב, ארעי שכזה. אבל נדמה לי שאלה הם חיו של האדם הבוגר. כלומר כל אדם, גם מי שכלפי חוץ נראה כמיושב, בטוח בדעותיו ובדרך חייו, כלפי פנים יש בו ספקות, חיפוש ובירור. ככה גדלים.
קח אותו לאט את הזמן
אבל כמה זמן? תהליך לוקח זמן. תהליך זה לא כמו הגשת עבודה באוניברסיטה שיש לה תאריך הגשה סופי ידוע מראש. תהליך אמיתי צריך את הזמן שלו בלי סטופר ולחץ. כשמקבלים את התהליך הוא בונה אצלינו תובנות, מצמיח ומפרה, וכשנלחצים ממנו, דוחקים אותו, הוא מעיק, חונק ופוגע.
אז מציעה לך לפני להכל, לא להילחץ ולקבל זאת באהבה כחלק מתהליך נורמלי ומבורך של בירור.
"ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע, ומותר לאהוב"
יש שיר נפלא של לאה גולדברג שנקרא "האמנם" שהכותרת של הפסקה הזו לקוחה ממנו. כדי להבין מה תפקידך בתוך הסיפור הזה אני רוצה להרחיב קצת על זוגיות. אני חושבת שהתנועה המרכזית שמאפשרת זוגיות בריאה היא "קבלה". לקבל את בן/בת הזוג כמו שהוא, בפשטות. בלי לנסות לשנות או לתקן. הקשר בנוי בסופו של דבר מחיבור ולא מהתנהגות כזו או אחרת. וודאי שעולם ערכים משותף הוא חשוב, אך לא חייבים הסכמה על כל הפרטים והזדהות מוחלטת בכל המישורים. זוגיות מכילה בתוכה דמיון, הזדהות, חיבור וגם שוני. כל אלה יחד בונים קשר בריא ומאוזן.
תפקידך לראות אם את רוצה ומסוגלת לקבל אותו כמו שהוא, על הדומה והשונה ומתוך כך להבין מה את רוצה. כשאנחנו עסוקים בלתקן את השני אנחנו יוצרים הפרדה. כשאנחנו עסוקים בלקבל ולהתמקד בטוב אנחנו יוצרים חיבור. נסי לבדוק אם את יכולה יותר לקבל את מכלול האישיות ולא לשנות אותו בהתנהגות כזו או אחרת.
רגע, אבל אנחנו יכולים ללמד אחד את השני דברים, לא?!
וודאי שכן. זה נכון שזוגיות משלימה ואפילו מצמיחה אחד את השני אבל מתוך קבלה ולא מתוך דחף לשנות.
לא הכל על הכתפיים שלך
מעבר לזה, כדאי לעשות הפרדה בין העולם הזוגי שלכם לבין העולם האישי והרוחני של כל אחד מכם, כלפי ריבונו של עולם. יכול להיות שזה מפתיע אותך. איך יתכן שהעולמות האלה נפרדים, הרי זה קשור אחד לשני? נכון זה קשור, אבל עדיין בתוך העולם הזוגי יש עולם אישי של צרכים, של קשרים ושל עבודת ה' האישית. ההפרדה ממש חשובה בשביל לבנות קשר בריא. ואולי זוהי בדיוק ההזדמנות שלכם ללמוד על ההפרדה הזו. להבין שיש דברים שהם משותפים ויש דברים שהם אישיים של כל אדם לעצמו.
אך וודאי שאפשר אולי ליזום איזה לימוד משותף קטן שבו אתם בונים את העולם הרוחני המושתף מעבר לעניינים האישיים של אחד מכם.
טובים השניים מן האחד
והכי חשוב, נסי לחשוב על דמות בחיים שלך. חברה, אחות גדולה, שכנה וכ"ו שאת יכולה לחלוק איתה את המחשבות והדאגות שלך. להתייעץ עם אדם קרוב ולחלוק איתו את שעל הלב שלך, יכול לעזור ולשחרר הרבה מהדאגות והחששות. מבט מהצד על הסיטואציה יכול לעזור לך להכניס את המחשבות לפרופורציות הנכונות.
לסיום
שאלת בסוף השאלה שלך על העתיד. בואי ננסה להתמקד בכאן ועכשיו ולא להוסיף חששות על העתיד. כשנתמודד טוב ובריא עם ההווה יהיה לנו טוב. העתיד רחוק וסתם מלחיץ כי הוא פשוט בכל מקרה לא ידוע.. אז למה לנו להתעסק בו? מציעה להיות בהווה לקבל באהבה את התהליכים שבחיים, ולנסות להפריד במחשבה ובמעשה בין מה ששלכם יחד, ומה ששייך לכל אחד באופן אישי שהוא באחריותו.
מאמינה בך ומאחלת הרבה טוב.
שיר