רוב, מיעוט, והתערבות בת קול בגמרא: איך זה עובד?

שלום לך.

ראשית, יישר כח שנער בגילך שואל שאלות יפות ומחכימות בלימוד התורה. זה מראה על החיבור שלך והאהבה שלך ללימוד תורה ועל כך הערכתי הכנה.

אתה שואל כיצד יכול להיות שרבי יהושע מתנגד לקביעה מפורשת מהשמים שההלכה כרבי אלעזר? והרי הקב"ה הוא שמודיע שההלכה כמותו? שאלה מצויינת.

אקדים ואומר שכבר סמכות ההכרעה בהלכה נכתבה בתורה (שמות כ"ג, ב): "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". הקב"ה כותב בתורתו הקדושה כי סמכות הכרעת ההלכה היא על פי רוב הדיינים או החכמים, ולא על פי אותות ומופתים.

ההצדקה ללכת אחרי הרוב למרות הסיכוי שאולי המיעוט הוא הצודק, היא שאם לא נקבע כללי ברזל להכרעת מחלוקות, לעולם לא יוכרעו הדיונים, ותיעשה התורה כאלף תורות! שהרי כל אחד יפרש ויקבע הלכה כרצונו בלי שאחרים יוכלו להתנגד לזה. גם אם לגבי הלכה מסוימת הכריע הרוב שלא כמו רצון השם המסוים באותה הלכה, הרי שרצון השם הכללי הוא שנִישַמע להכרעת הרוב, וזה מה שעלינו לעשות.

מוטב לשלם את מחירן של טעויות מעטות כאלה (שאולי היחיד צודק), מאשר לדחות לחלוטין את עיקרון הכרעת הרוב ולערער בכך את כל קיומה של התורה. כך כותב בלשונו ספר החינוך (מצוה תצו): "אפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים, אין ראוי לנו לחלוק עליהם אבל נעשה כטעותם. וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי".

כך הוא הדין לא רק כאשר המיעוט חושב שהוא צודק, אלא אפילו כאשר יש לו הוכחה שמיימית לצדקתו כמו במקרה 'תנורו של עכנאי' שהבאת.

שתזכה להמשיך וללמוד, להעמיק ולחקור, בדברי תורה.

בהצלחה,

אבי