אני מרגיש קהות רגשות בגיל ההתבגרות - מה לעשות?

הי צבי.

אתה מתאר פה מצב מאוד נפוץ. למעשה, הרגש של כולנו הוא לא צפוי ודינאמי. כמו ים – בא והולך, חוזר ונסוג, לא תמיד צפוי ולא תמיד בשליטה. וזה בסדר גמור. קורה הרבה מאוד. אז בתור התחלה אין מה להילחץ – נורמלי לחלוטין להרגיש עליות וירידות בעוצמת החוויות הרגשיות שחווים. גם ירידה או עלייה שנמשכת תקופה ארוכה.

ובכל זאת, אתה מתאר שזה כרגע מפריע לך, אז בוא ננסה לחשוב למה זה קורה. יכולות להיות הרבה סיבות, ובשביל לדעת בוודאות צריך הרבה יותר פרטים, אבל אני יכול לחשוב על כמה כיוונים כלליים:

1. התבגרת.

הרגש שלנו הוא דבר שמתפתח איתנו לאורך החיים. לא דומים הרגשות שמרגיש ילד בן 10 לרגשות שמרגיש נער בן 15. ובטח ששניהם לא דומים לרגשות שמרגיש אדם בוגר. פעמים רבות אנחנו נאחזים בחוויות, רגשות ומחשבות שהתאימו לנו מאוד לפני כמה שנים למרות שכבר גדלנו ומתאים לנו לעבור לרמה גבוהה יותר. אז אני בעצם הייתי ממליץ לך להפסיק להתגעגע לרגשות שהיו לך בעבר, ובמקום זה להתחיל להתרגש לקראת הרגשות (והמחשבות, והרצונות והשאיפות והקשרים החברתיים) שיבואו לך בעתיד. עם המבט קדימה ולא אחורה. יש סיכוי שאתה עדיין מרגיש את כל אותם רגשות שהיו לך פעם אבל היום הם פשוט "קטנים עליך" והנפש שלך מחפשת משהו עמוק יותר.

2. קשה לך.

רגש זה דבר מורכב, אבל באופן עקרוני הוא החוליה המקשרת שלנו למה שקורה לנו בפנים. ולא תמיד כל הרגשות נעימים. יש רגשות קשים מאוד שאנשים חווים, ולפעמים כשזה קורה הנפש מחליטה שכל הסיפור קצת גדול עליה והיא מעדיפה לנתק את הרגש בינתיים. אין לנפש ברירה אלא לנטרל את הרגש. ואז פתאום מרגישים שכל הרגשות מתעמעמים, גם הטובים. פתאום מתנתקים מהתחושות הפשוטות של הגוף ומפסיקים להנות, כדי לשכוח את התחושות הקשות של מה שהיה. בורחים מעצמנו.

אז מה עושים?

הנה כמה רעיונות:

לשתף. האם יצא לך לשתף בזה מישהו שאתה אוהב אותו וסומך עליו? מישהו שעבר דברים בחיים שלו ויכול להקשיב לך ולכוון אותך? אם לא, הייתי מתחיל שם. הרי הרגש הולך יד ביד עם הנפש. וכשהרגש תקוע, בודקים קודם כל אם יש משהו תקוע בשביל של היציאה מהנפש – הדיבור. כשאנחנו מדברים אנחנו מוציאים את מה שיש לנו בפנים בתוך הנפש החוצה. והדיבור הזה זה בדיוק מה שמשחרר את הרגשות שלנו. אם יש לך על הלב גם דברים מבאסים זה ממש עוזר לספר אותם. אז העצה הראשונה – תנסה לדבר על מה שאתה מרגיש. ואם אין לך דברים שאתה מרגיש – תחשוב על זה שאתה עצוב על זה שאתה לא מרגיש מספיק – אז גם זה סוג של רגש.

כמובן שהרווח הבא של הדיבור הוא העצות הנהדרות והתמיכה שאפשר לקבל כשמשתפים. זה גם יאפשר לך לעבד את מה שאתה עובר בצורה עמוקה ומורכבת יותר, וככה להעמיק את החוויות שלך בכללי.

תעשה טוב בעולם. אחד הדברים שהכי עוזרים זה לעזור לאנשים אחרים. לכולנו יש כל כך הרבה לתת לעולם. וכשאנחנו מוציאים מעצמנו לאחרים זה יכול לפרוץ את הסכר הרגשי ולהחזיר את הזרימה בחיים.

תמצא מה שעושה לך טוב. תמצא חוויות ופעילויות שטוב לך בהם. מאוד יכול להיות שתגלה שעם הזמן שהנפש שלך התפתחה והשתנתה, ודברים שונים מבעבר ישמחו אותך. אל תתקבע על מה שהיה לך טוב פעם. זה בסדר להשתנות ולהתחיל לאהוב דברים חדשים.

תקשיב לעצמך. בריחה מזיכרונות קשים משתלבת טוב מידי עם התרבות שלנו, שכל כך אוהבת לרוץ כל הזמן ולהעסיק את עצמנו כל הזמן, רק לא להקשיב באמת למה שאנחנו מרגישים, חושבים או חשים בגוף. החדשות הטובות - יש טכניקות להקשבה לגוף ולרגש שלנו, שעוזרות מאוד מאוד לחזור לעצמנו. הן יכולות לתת לנו את הכלים לחיות עם מה שיש לנו בנפש בשלווה ורוגע. אני מדבר על מה שקוראים היום "קשיבות" (או mindfulness באנגלית). השיטה הזו מאוד מומלצת לכולם בדור שלנו, ובייחוד למי שמתמודד עם ניתוק ממה שהוא מרגיש. אתה יכול למצוא עליה הנחיות בפודקאסט של כאן- "נעים מאוד, מיינדפולנס" https://www.kan.org.il/podcast/item.aspx?pid=14198

או אם אתה מסתדר עם אנגלית- באפליקציהheadspace (חינמית לשלב הראשון של לימוד השיטה). לי זה עשה פלאים בנפש.

לסיכום:

מה שאתה חווה הוא נורמלי לגמרי, ועדיין, יש הרבה מה לעשות כדי לפתוח את הרגש. תנסה לדבר עם אנשים על זה, לעשות טוב לאחרים, ולעצמך, ולהקשיב לדברים הקטנים שמתחוללים אצלך בגוף ובנפש.

בהצלחה,

נתנאל

(6)