שאלה
שלום הרב,
רציתי להתייעץ איתך על נושא שמפריע לי מאוד בזמן האחרון. וכבר כמה שנים.
השנה אני בכיתה ט, אני גרה במקום דתי לאומי של ממש- מה שאומר שחייתי בתוך בועה עד השנה. (הייתי בטוחה שכל הדתיות מכסות את הראש, הולכות עם חצאיות- לא מכנסיים!) תמיד ההורים שלי לא הסכימו לי ללכת עם חולצות קצרות מעל המרפק, חצאיות קצרות מדי וכו. (מה שלדעתי לא קצר בכלל.) אף פעם לא חשבתי שאני נחשבת ״דוסית״ תמיד רציתי כן ללכת ככה, אבל החברות שלי היו פחות כאלה. מה שעזר לי לרדת מהעניין. בכיתה ז עברתי לבני עקיבא וכידוע שם הבנות עם חצאיות קצרות יותר, חולצות קצרות... והמחשבה הזו שאני גם רוצה ללכת ככה גברה בי, במיוחד כשכל החברות שנהיו לי הלכו ככה. איכשהו תמיד במסעות/מחנות הייתי עם חולצות קצרות ולא הרגשתי רע עם זה. השנה, בכיתה ט, עברתי לפנימיה שהיא ברמה הדתית הרגילה. ופשוט חטפתי כאפה. גיליתי שרוב האמהות של הכיתה והשכבה שלי הולכות בלי כיסוי ראש, כל השכבה עם חולצות וחצאיות קצרות (מחוץ לפנימיה כמובן אבל גם בפנים) ופשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אני בחיים לא רוצה להיות מוגדרת כאחת שלא יכולה ללכת עם חצאיות וחולצות קצרות כי היא ״דוסית״ ובמיוחד כשאני ממש רוצה ללכת ככה. אמא שלי אומרת שבהלכה אי אפשר לבחור כי זאת ההלכה. אבל מה אני אמורה לעשות? כל החברות שלי הולכות ככה. אני יודעת שזה לא מעלה אותי בחברה אם אני אלך פחות צנוע או משהו כזה. אבל מאז ומתמיד רציתי ללכת ככה ולא היה לי אומץ להגיד לאמא שלי. ומה שאני לא מבינה, זה שזה בסך הכל חולצה קצת מעל המרפק וחצאית קצת מעל הברך, ואמא שלי כל הזמן מעירה לי על זה ועושה מזה סיפור ענק. מה בסך בכל ביקשתי? ויש מצב שכן, זה סתם שטות של גיל העשרה, אבל לפחות שתיתן לי לעשות מה שאני רוצה. אני כבר גדולה לא? החיים שלי לא ייהרסו מזה.
תשובה
לשואלת היקרה שלום,
ראשית כל- כל הכבוד על הכתיבה הכנה והאמיתית. אני חש את הקושי בהתלבטות שלך בנושא כל כך חשוב ואצילי.
לנושא הצניעות יש שני מרכיבים: צניעות זה סדרה של הלכות, וצניעות זו מידה בנפש.
הצניעות ההלכתית מוגדרת כך שלא חושפים אברים וקטעי איברים לפי המוגדר: מתחת המרפק ומתחת הברך .
אבל העניין החשוב כאן הוא התחושה שלך בתוך הצניעות כערך, כדרך חיים. אמנם את צריכה להקשיב בקול אמא, אבל אני רוצה לדבר עלייך. על התחושה שלך בתוך עולם הצניעות.
איך את מרגישה בעצמך? האמת היא שכשאת הולכת בצניעות את בעצם משדרת לעצמך שאת רוצה לשמור את היקר מכל, את הדבר הכי גבוה בגוף, למשפחה שלך, לבית שתקימי. לאישך.
אל לך להרגיש שהצניעות 'חונקת' אותך אלא להפך, מצילה אותך ומאצילה אותך.
החברות מסביב עושות את הבחירה שלהן, אבל את נאמנת לערכים שלך, ושלך בלבד. את מאמינה שהצניעות היא דרך חיים, אנחנו לא עסוקים ב'תראו אותי', ולכן את הולכת צנוע, לא משנה מה עושים מסביבך.
נכון שהמצב היום לא טוב מבחינת גדרי צניעות, אבל בדיוק בגלל זה הקדוש ברוך הוא שם אותך במקום הזה בזמן הזה. כדי להראות שאפשר גם אחרת. אפשר להיות צנועה, וכדאי להיות צנועה.
בהצלחה רבה בדרכך!