שאלה
שלום כבוד הרב,
קראתי על מעלת הצניעות בספר "ספר מעלות המידות" ואני מוצפת במחשבות. מה זה אומר עליי? אני דתייה לאומית, מאוד מאמינה בתורה ובצניעות, אבל קשה לי לחשוב איך המציאות שבספר משתלבת עם המציאות שאני רואה וחווה ביום יום.
למשל, אני לומדת נהיגה אצל מורה לנהיגה (העדפתי מורה בת אבל לא מצאתי טובה), אנחנו קובעים לשבת אצל אחד החברים בנים ובנות (במציאות מתוקנת גברים ונשים לא אמורים לדבר סתם דברי סרק) , אני מסתובבת ברחוב גם בלי מטרה פשוט כי אני אוהבת לראות את העולם (זה יכול להכשיל גברים), התוכן שאני נחשפת אליו במדיה, התרבות מסביב שמאוד מתישה ומבלבלת..
ובין כל זה אני אומרת לעצמי אחרי שקראתי את הקטע, איך אני הולכת לשמור על צניעות כשזו המציאות שלי? אולי הכוונה היא שכאשר נהיה במציאות מתוקנת נוכל לקיים את זה? אולי אנחנו במקום על כל כך פרוץ שאי אפשר לקיים את המעלה הזו על כל פרטיה? כואב לי על הכישלונות שגברים ונשים מגיעים אליהם בעקבות הפריצות, ומצד שני לא הכל בידיים שלי.. !
דבר נוסף, שנה הבאה בעזרת השם אני אשרת בשירות לאומי בו אהיה בקשר קרוב עם תלמידים בכיתה ט, בנים בנות, נוער מסורתי על מנת לקרב אותם ליהדות ולחנך אותם לאהבת הארץ וכו'. אני מכירה את עצמי, אני אצור איתם קשר חברי קרוב ומיוחד.
פתאום אני חושבת לעצמי שאולי זה לא בסדר..? כי נוער בכיתה ט זה נוער בכיתה ט והם יכולים להיכשל בגללי.. מה זה אומר? שאני אלבש שקיות זבל..? מה אפשר לעשות בתוך המציאות הזאת כדי לקיים את ההלכה כמו שצריך? אני רוצה למרות שזה קשה, אבל נראה קצת בלתי אפשרי והאמת המחשבה שאני יכולה וכנראה מכשילה גברים ממש מדכאת אותי כי זה גורם לי לחשוב שאני צריכה להסתגר בבית ושאני יכולה להיות אשמה גם בלי כוונה.
תשובה
לשואלת שלום,
אני מבין את התחושות שלך. מצד אחד אנחנו רוצים להיות עובדי ה', מצד שני היישום למעשה לא תמיד ברור, ולעיתים נראה רחוק שנות אור.
ראשית, נעמיד דברים על דיוקם, מבחינה הלכתית, בין השורות בשאלותיך:
א. אמנם יש עדיפות למורָת נהיגה, אך כשלא מוצאים, מותר ללמוד נהיגה אצל מורֶה, ועדיף שיהיה ירא שמיים.
(מקור: גמרא עבודה זרה דף כ - "בעבידתיה טריד" | ר' עוד: שו"ת מעין אומר חלק יב עמוד רלד)
ב. מותר ללכת ברחוב 'סתם כך' כדי לראות את העולם. אין בכך איסור, ואף יש צד מצווה ליהנות מן הבריאה.
ג. בעניין חברה מעורבת, בגיל הנעורים מומלץ לשמור על הפרדה. פעילות חברתית נפרדת, תנועות נוער וכו'. זה שומר על יחס בריא כלפי בני המין השני, ובונה הסתכלות מפוכחת על קשרי זוגיות כהכנה לחיי משפחה.
ד. לגבי שירות לאומי. עלינו להיות זהירים. זו הפעם הראשונה בה נהיה 'לבד' בשטח, בחיים האמיתיים המעורבים. טוב שתהיה לך מישהי מבוגרת שמלווה אותך; מורה, מדריכה, אחות, רבנית. היא תדע, מנסיון חייה, להדריך אותך בקשרים המקצועיים הללו, שלא יחרגו מגבולות הטעם הטוב. באופן כללי ההדרכה היא להישאר מקצועית וממוקדת במלאכה, אבל ישנם מצבים שנוצרים תוך כדי הדינמיקה החברתית, וטוב לפנות ולהתייעץ תוך כדי.
שנית, עצם הטענה של הכשלת אחרים, זוקקת ביאור.
כתוב בגמרא "אין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום". ההליכה באופן חשוף ופרובוקטיבי מחוץ לבית, היא שווה לגברים ולנשים. הנקודה המרכזית היא גירוי היוצא מן הרגיל. הדבר המאוזן והרגיל – מותר. היוצא מן השיווי – אסור.
יש לכולנו איסור "לפני עִוֵּר לא תתן מכשול". לא להכשיל אחרים, בתחום האחריות שלנו. לנשים מותר, לדוגמא, לגלות את הפנים ברחוב. למרות שגבר יכול לחטוא גם בזה, אם מסתכל בפני אישה ומעלה הרהורי עבירה. אבל אל לה ללכת בצורה חושפנית שמכשילה כל מי שעובר לידה, אף אם לא מתכוון לכך.
באופן דומה- מותר לחנות למכור גלידה, גם אם ייתכן שייכנס לשם אדם שאכל הרגע שניצל. יש לכל אדם אחריות מסויימת על עולמו הרוחני של רעהו, אך יש גם גבול לאחריות. את לגמרי צודקת "לא הכל בידיים שלי", ואדייק: כמעט הכל לא בידיים שלך.
ולכן אין כוונת התורה 'ללכת עם שקיות'. היהדות לא מבקשת ממך לא להיות יפה. אלא לפסוע בדרך האמצע.
אל לך להיות 'מדוכאת'. את עובדת ה', שומרת על גדרי הלכות צניעות כפי שלמדת ולמדו אותך מורותייך באולפנה. ואם מישהו ייכשל זאת בעיה שלו בלבד.
(מקור: יבמות סג)
נ.ב.: הופתעתי לשמוע שקראת את הספר 'מעלות המידות'. לעניות דעתי הוא לא מתאים בגיל הזה. ממליץ לך מאוד לרכוש כעת את הספרים:
"כי בא אורך" - הרב ליאור לביא dshir.co.il/product/7774
"שלי, שלך" - הרב ישראל וונדי dshir.co.il/product/9444
בהצלחה!