שאלה
שלום.
הרב מכיר את התופעה של טרנסים/טרנסיות, אנשים שמזדהים עם מגדר שונה מזה שנולדו אליו, וחיים בהתאם.
ברור לי כי מבחינה הלכתית כל התהליכים ההורמונליים והכירורגיים שטרנסים וטרנסיות בדרך כלל מעבירים את עצמם אינו תקין, וברור לי גם שהם מתמודדים מול קושי עצום ושאין פה עניין של קלות ראש.
שאלתי היא בנוגע לצורת הפנייה הנאותה אליהם מצד אדם דתי. נתקלתי כמה פעמים בטענה שיש לפנות אליהם לפי המין בו נולדו - לקרוא לטרנסית "אתה" ולטרנס "את".
זה נראה לי אכזרי בצורה יוצאת דופן. ודאי שעל אדם מאמין להתעקש על האמת וההלכה, אך פה יש לנו מקרה בו השפה בנויה כך שאני מתעמת עם האדם ופוגע ברגשותיו בכל פעם ופעם שאני פונה אליו. כמו לדבר עם יהודי שהתחתן עם גויה ולהזכיר בכל שני משפטים שהוא נקרע מעם ישראל, או לומר לאדם שידוע לי שנכשל בחטא כזה או אחר שדינו גהנום עד שלא יחזור בתשובה כל פעם שהוא פונה אלי.
נושא הטרנסים/טרנסיות נראה לי כמו התחום היחיד בו מצופה שלא יהיה רגע אחד של קשר נורמלי, אנושי ומכבד בין אדם מאמין ליהודי חוטא. עם הומו אפשר לדבר בלי שההלכה תדרוש לפגוע ברגשותיו כל שתי דקות, וכנ"ל לגבי מחלל שבת. האם לקרוא למי שמזדהה כבחורה "את" פה ושם זה באמת דבר כל כך חמור ששווה לקרוע לחלוטין את היכולת לנהל קשר אנושי ואוהב כדי להימנע ממנו?
תשובה
שלום וברכה
לשאלה זו יכולות להיות תשובות מגוונות.
מבין האפשרויות, אני נוהג לכנות את האדם בדרך בה הוא מבקש שיכנו אותו.
בחרתי בכך בעיקר בשל העובדה שאיני רואה שום טעם, ולעתים איני רואה הצדקה, להילחם באדם שחי בזהות מסוימת, ואני ממשיך להטיח בו את העובדה שהוא למעשה בעל זהות אחרת. מאבקי זהות בדרך כלל אינם מביאים ברכה בכנפיהם, ולעתים הם אף גורמים נזק, ואף סיכון חיים.
כדי להסיר ספק, הדבר אינו אומר דבר על אי-הכרה הלכתית בניתוח לשינוי הצדדים הפיסיולוגיים של המין, ועל בחינה מתמדת של המשמעויות ההלכתיות של ניתוח זה, אלא רק נובע מחלק ממצוות ״בין אדם לחברו״.
כאמור, יכולות להיות עמדות אחרות, שטוענות שחובה להמשיך להטיח את הדבר בפניו, אולם הנימוקים בעדם אינם חזקים מספיק לדעתי.
כל טוב