שאלה
בזמן האחרון ראיתי כמה שיעורים של רבנים ותמיד הכניסו את עניין הגיהנום. וזה באמת הדבר שמפחיד אותי, הרי אני לא רשב"י ולא ר' עקיבא וגם לא יהיה. אני מודע לזה שאני בינוני+ אני שומר שבת, מניח תפילין, מתפלל את כל התפילות ביום, לומד תורה, נהנה ללמוד תורה, אבל אני מודה שאני גם חוטא, אני לא מושלם ואיך אהיה מושלם אם רק ה' מושלם?
ועצם המחשבה לזה שאני אצטרך להישרף בגיהנום מאוד מוריד לי ולא מחזק אותי.
אני לא מבין גם, הרי אור החיים הביא שיש מדרגות בלימוד התורה, ולא כולם בנויים ללמוד תורה כל היום, פעם לא התנהגו כך רבנים על יהודים בהפחדות, הם היו מבינים את המצב ותמיד עושים סנגוריה על ישראל, כמו הרמב"ם בתקופתו.
עצם המחשבה של שריפה מאוד מפחידה אותי.
אם כבוד הרב יוכל להסביר מה זה באמת גיהנום, והאם ה' שהוא רחמן ייתן לאדם עונש שהוא לא מסוגל לעמוד בו(מצד שני אני כן מוכן לקבל ייסורים שאני כן יכול לעמוד בהם ולשלם על החטאים אם זה אין לי בעיה), כמו שאיש זקן שלא יכול לעמוד במלקות לא מכים ארבעים חסר אחת אלא כפי כוחו.
תשובה
שלום וברכה
אמונתנו העמוקה מפיגה את הפחד מפני הגהינום בשתי דרכים:
ראשונה בהן היא מזכירה לנו כי הקב"ה מצפה מאתנו לפעול לפי הכלים שלנו, ולפום צערא אגרא, ואין אנו נדרשים להיות מי שאנחנו לא. לא זו בלבד, אלא שהגמרא מלמדת שהשאלה הראשונה שאדם נשאל בבית הדין במרום היא "נשאת ונתת באמונה", לאמור: האם פעלת במסגרת העבודה שלך ביושרה ובנאמנות, וזו התביעה הראשונית, והתביעה השניה היא "קבעת עתים לתורה", ואנחנו מנסים לעמוד בכך. אשמח אם תקרא את:
https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=4581 לראות את הכיוון הכללי.
אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואין הוא הופך אנשים 'בינוניים' לפושעים וחטאים.
אולם, מעבר לכך, כל הרעיון של קיומו של גיהינום שורף ומפחיד משעבד את עבודת ה' שלנו למקומות לא נכונים ולא טובים. כאמור לעיל, ריבונו של עולם תובע מאתנו להיות מי שאנחנו, ויש גם דין ומשפט בסוף ימינו, אולם לא מכוחו של הפחד עומדים בדין, כי אם מכוחו של הרצון להיות טוב ולעשות טוב. עבודת ה' הנובעת מפחד מהגיהינום אינה מובילה לשום מקום טוב. דווקא עבודת ה' בשמחה, ומתוך הרצון הטוב שלך – היא הראויה והרצויה בפני ה'.
כל טוב ושמחה