שאלה
לפי הר"ן שמסביר את המידות הראויות לנביא כפשטן(לא כמו הרמב"ם): מדוע הנביא, המשמש כלי להשראת שכינה בארץ וזוכה לדבר עם הקב"ה, צריך להיות בעל מידות גשמיות אלו - חכם, גיבור, עשיר, בעל קומה, שמעלתן אינה אלא לעיני בשר ודם ואינן בונות קומה רוחנית בנפש?
מילא חכם וגיבור עוד אני יכול להבין קצת אבל עשיר ובעל קומה זה הרבה פחות מובן, מה גם שיש הרבה פעמים שזה לא תלוי באדם אם להיות כך אלא הם דברים מולדים??
תשובה
שלום
נבואה אינה שכל אלא השראת שכינה בכל חלקי האישיות.
לפיכך, חלקי האישיות צריכים להיות שלמים, ששכינתא לא שריא באתר פגים.
העושר הכלכלי הוא דבר שנתברכו בו אברהם, יצחק ויעקב, משה, שלמה, רבי יהודה הנשיא ועוד.
העושר הוא סימן לשמחת השם באדם, כפי שהתורה מתארת את הגאולה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו. הגלות באה על אשר לא עבדת את השם בשמחה ומרוב כל.
עושר, אין כוונתו החשבת העושר למניע האישיות. להיפך. המניע הוא התוכן, הרוח. והעושר בא מאליו, כגילוי.
לפיכך רבי יהודה הנשיא שהיה עשיר, זקף אצבעותיו בסוף ימיו ואמר שלא נהנה מהעולם הזה.
עייני במשנה סוף מסכת סוטה, המתארת את הטעם, היופי, התזןנה, והעושר הגשמי, כביטוי להשראת שכינה, ולהיפך.
ובגלות, עושר הוא הפרעה לשכינה. שכן אינם בני מקומן בגלות, והניתוק מהגשמיות מביא שם לרוחניות. מה שאין כן בארץ ישראל שעיני השם אלוהינו בה.
עושר מולד אין די בו. אלא שהאדם שומר עליו בחייו.
ומעל הכל, התנאי הבסיסי לנבואה שכתב הרמב"ם, שיהיה הנביא ראוי במידותיו וחכמתו לנבואה.
כל טוב