שאלה
שלום כבוד הרב הגאון,
ראיתי את תשובתך בעניין ספרי אהבה (קישור לתשובה )
הרב כתב כך:
כתב השולחן ערוך בהלכות שבת: "מְלִיצוֹת וּמְשָׁלִים שֶׁל שִׂיחַת חֻלִּין וְדִבְרֵי חֵשֶׁק, כְּגוֹן סֵפֶר עִמָּנוּאֵל, וְכֵן סִפְרֵי מִלְחָמוֹת, אָסוּר לִקְרוֹת בָּהֶם בְּשַׁבָּת; וְאַף בַּחֹל אָסוּר מִשּׁוּם מוֹשַׁב לֵצִים.. וּבְדִבְרֵי חֵשֶׁק, אִכָּא תּוּ (גם) מִשּׁוּם מְגָרֶה יֵצֶר הָרַע; וּמִי שֶׁחִבְּרָן וּמִי שֶׁהֶעְתִּיקָן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמַּדְפִּיסָן, מַחֲטִיאִים אֶת הָרַבִּים".
הכוונה היא לא שגם ספר שלא מעורר הרהורי עבירה, אסור, אבל רק משום מושב לצים?
תשובה
לשואל שלום,
ראשית לא אני כתבתי, מרן השו"ע כתב את הציטוט לעיל בסימן שז בחלק אורח חיים.
ספר חולין שלא מעורר הרהורי עבירה אסור בתנאי שהוא מוגדר 'מושב לצים'.
ההגדרה של מושב לצים וספרים אסורים נתונה במחלוקת הפוסקים, ואביא כאן את הפסיקה למעשה:
מדברי הרי"ף והרמב"ם משמע שהספרים האסורים הם אלה "שאין בהם צורך ולא תועלת גשמית אלא איבוד הזמן" (רי"ף סנהדרין יט | פירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין פרק י).
הרמ"א כתב על דברי השו"ע שהבאת: "נראה לדקדק הא דאסור לקרות בשיחת חולין וספורי מלחמות, היינו דוקא אם כתובים בלשון עם זר, אבל בלשון הקודש, שרי".
זאת אומרת שהרמ"א לא חולק, אלא מסביר את דברי מרן.
ועוד כתב המגן אברהם שם: "התוספות והרא"ש כתבו דדוקא בדיוקנא העשויה לשם עבודה זרה עובר ע"ש.. והעולם נוהגין כסברא ראשונה" (ס"ק כג)
ועל כל אלה, צריך אדם לשקול את זמנו, ולחלק אותו לפי סדר העדיפויות הנכון והראוי לעבודת השם.
בהצלחה!