שאלה
שלום
בני בן ה 17 בעל חרדה חברתית , הוא מרבה להסתגר בחדרו , ולא מתמיד במסגרות.
לאחרונה הצליח להוציא רישיון נהיגה. כאשר החל ללמוד המורה אמר שהוא נוהג מצוין והוא בטוח שיעבור בטסט הראשון.
אך בגלל החרדה הוא נכשל במספר טסטים, ובכל זאת למרות הקושי הרב הוא התעקש והתמיד והצליח לבסוף.
(אציין שהרופאה הבכירה שמטפלת בו תמכה מאוד בכך שיוציא רישיון, וטענה שזה מאוד חשוב לבריאותו הנפשית. כמו כן הוא א י נ ו נוטל כדורים כלשהם.)
כעת כאשר אני מלווה אותו, הוא באמת נוהג בדרך כלל מצוין מבחינה טכנית, ובצורה רגועה. אך ברגעים מסוימים נוהג בפזיזות מסוכנת.
(כבר נקלענו לתאונה קלה כאשר עקף בפזיזות, והיינו במצב של כמעט תאונה מספר פעמים. אני כמובן מעיר לו על כך אבל מרגיש שאני לא בטוח שהוא מפנים את הסכנה.)
אני לא יודע מה לעשות - מצד אחד הנהיגה מאוד מאוד חשובה לו, זה הדבר היחיד שגורם לו לצאת מהבית, ואיסור עליו יפגע בו בצורה חמורה
מצד שני , אני חושש מהנהיגה שלו , במיוחד במצב שנדרשת החלטה מהירה.
ייתכן שמדובר בחוסר ניסיון, וכאשר יהיה יותר מנוסה זה ישתפר.
ייתכן גם שכך זה אצל כל הורה לנהג חדש , אך בגלל הרגישות המובנת שלי כלפיו אני שופט אותו לחומרה.
אני מתלבט מאוד מה לעשות?
תשובה
שלום וברכה
זו שאלה עדינה ורגישה מאוד, ועוסקת ממש בדיני נפשות.
היא מחייבת ייעוץ רב-מערכתי, ולא רק היבטים של שאלת רב.
על כן, מה שאני עונה הוא רק חלק מהשאלה רחבת ההיקף:
ה״מוחזק״, כלומר: נקודת המוצא, היא שהוא נהג כמו כל הנהגים, והוא מתרגש מאוד וחסר ניסיון.
ועל כן, מוטל עלינו בראש ובראשונה לחנוך אותו במשך תקופה משמעותית.
כך עשיתי עם כל אחד מילדיי, ובמשך זמן רב הם נהגו כאשר אני הייתי עימם ולמדנו ביחד את כללי הנהיגה ואת הדברים שנלמדים מתוך ניסיון.
ואם חס ושלום יתברר כי הוא אכן אינו כשיר לנהיגה - אז לפנות לסיוע מקצועי כיצד ניתן להתמודד עם מצב קשה זה.
כל טוב ומסילת ישרים