שאלה
יש לי חבר טוב (חילוני) שלאחרונה התחיל במסע חיפוש מוסרי, וכחלק ממנו הוא לומד הרבה מכתבי היהדות.
בשיחה שהייתה לנו, הבנתי שלמרות הכל, קשה לו מאד להאמין בנכונות סיפורי התורה והוא מוכן לקחת אותם כקו מוסרי ותו לא.
דיברנו על זה והצעתי לו לקרוא את ספר הכוזרי - והוא העלה סוגיה מעניינת.
לא היה לו כל ספק שספר הכוזרי מכיל טיעונים משכנעים מאד ולו הוא ייקרא אותו הוא עשוי להשתכנע, אבל כתב אותו בסופו של יום אדם מאד בקיא בדת היהודית לפרטי פרטיה.
הוא העלה את השאלה, לו היה אדם חכם נוצרי או מוסלמי, או לצורך העניין מכל מערכת ערכית כלשהי, שמבין אותה ואת החכמה שבה לפרטי פרטיה, והיה כותב ספר בסגנון ספר הכוזרי, האם גם הוא לא היה מלא בחכמה וטיעונים משכנעים? אם היה קורא ספר כזה, האם היה עליו להשתכנע בנכונות הדת המוסלמית והנוצרית?
זה האיר את עיניי והותיר אותי חסר תשובה, והייתי מאד שמח לשמוע את דעת הרב בעניין.
תשובה
שלום וברכה
אני מעריך שחברך צודק.
אני מעריך כי ניתן לכתוב ספר המוכיח את אמיתות אמונות נוספות, ובטיעונים משכנעים באותה רמה.
בשל כך אני סבור כי מי שקורא את הספרים האלה כדי לקבל הוכחה ניצחת ובלתי ניתנת לערעור על נכונות הדת היהודית – לא ימצא את מבוקשו.
ספרים אלה - מורה הנבוכים, הכוזרי וכדו' – לא עוסקים בהוכחות ניצחות, בשל העובדה שהוכחות ניצחות כלל אינן אפשריות. אנו עוסקים במופשט שבמופשט – ריבונו של עולם – ולא ניתן להלביש את קיומו בטיעונים מילוליים, ובטענות פילוסופיות.
החשיבות של הספרים האלה היא בפענוח האמונה שיונקת מהיותה מסורת אבותינו, והבית הרוחני שבו אנו צומחים וגדלים. הם מחזקים את הסביבה, מבארים את המצע האמוני, מלמדים אותנו על החובות שלנו בעולם וכדו', ומשתלבות יפה עם היסוד העמוק ביותר של האמונה, שאינה רגש ואינה שכל, אלא כוח נשמתי של התקשרות בריבונו של עולם.
כל טוב ואמונה.