שאלה
כבוד הרב שלום.
יש לי שכנה שההורים שלי לא ממש אוהבים.
לא מתחברים אליה.
היא גדולה ממני ב 12 שנה.
פעם היא הייתה באה אלינו הרבה עד שקרה מיקרה שקשור למשפחה שלה. ומאז ההורים שלי ביקשו שהיא לא תבוא אלינו.
היא כבר לא באה .
הייתי רואה אותה רק בבית כנסת
ועכשיו היא גם באה איתי למדרשה.
אז אנחנו הולכות יחד למדרשה.
ועכשיו ההורים ממש מתעצבנים ומבקשים ממני לא לצאת איתה לשם. אמא אמרה שאחפש מדרשה אחרת ואני ממש לא מתכוונת לעשות את זה .
הם אומרים לי שאני מכניסה את עצמי למיטה חולה. ושאני תמימה וזה שאני מסתובבת איתה עושה לי שם רע.
ואני לא רואה את זה ככה .
כי זאת לא היא עשתה את המעשה.
והיציאה הזאת היא למטרה טובה. לשם תורה.
מה עלי לעשות ? להפסיק להיפגש איתה ולראות אותה שם ולשחק אותה כאילו אנחנו לא מכירות מה שייגרום לי להרגיש רע עם עצמי ?
האם זה קשור לכיבוד הורים שאני צריכה לכבד את הורים שלי כשהם מבקשים ממני להפסיק להיפגש עם אדם מסויים?
תשובה
שלום
ההחלטה היא שלך.
יחד עם זאת, אני מעיד על עצמי, ועל רבים שליוויתי - הנוטל עצה מהוריו, אינו ניזוק. חוץ ממקרים מאד יוצאי דופן. הם מכירים אותך היטב, ראייתם רחבה ובוגרת, והם רוצים אך בטובתך.
כל טוב