נישואים- איך אדע אם להתחתן, כשיש ספקות?

שלום לך.

ראשית, תודה רבה שפנית אלינו בשאלה כל כך חשובה. ההתלבטות שאת נמצאת בה היא לא פשוטה כלל – גם לגבי ארוסך וגם לגבי החתונה בכלל. התקופה הזו צריכה להיות המאושרת בחייך, וצר לי לקרוא על שאינך מרגישה כך בימים אלו.

לפני שאענה לך, חשוב לי קודם לומר שההרגשה שלך אמנם חשובה, אבל צריך לצמצם אותה, ולא לתת לה להוביל אותך. עלייך לחשוב דרך השכל האם בן זוגך הוא המיועד לך, והאם הוא מתאים למה שאת רוצה, כדי להקים בית בישראל. אין עניין לא לבטל חתונה רק בגלל החשש שידברו עליך, או בגלל ההורים (הם לא צריכים להחליט בשבילך בעניין הזה, את מספיק גדולה) או בגלל כתם בחיים. פירוק הבית אחרי החתונה (גירושין) חלילה הוא עניין קשה יותר, ועדיף במקרה הצורך לפרק את החבילה קודם. השאלה היא כיצד מחליטים האם בן זוגך הוא המתאים? אסביר בהמשך התשובה.

אהבה אמיתית

ישנה טעות נפוצה בקרב זוגות שכדי להשיג אהבה אמיתית צריך התמזגות של שני בני הזוג, שהרי כתוב (בראשית, ב, כד): "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". דהיינו, ההתמזגות היא באמונות ובדעות- לא רבים על כלום, חושבים את אותו הדבר ואוהבים את אותם הדברים. בנוסף, מקובל לחשוב שכאשר בני הזוג מתאחדים גופנית זה עם זו הם מגיעים לשיא האהבה.

הכל טעות.

כדי להשיג אהבה אמיתית צריך שכל אחד יכיר בייחודיותו של השני, ובאישיותו של השני שאינה דומה לשלך. הרי אם את לא מסוגלת לאהוב את מי ששונה ממך - סימן שאת לא אוהבת את האחר באמת, אלא פשוט אוהבת את עצמך.... וכי הכרת בן זוג רק כדי שאת והוא תחשבו את אותו הדבר? תאהבו את אותם המאכלים? תתלבשו אותו הדבר? או שתהיו אותו דבר מבחינה רוחנית?? ממש לא. הכוונה היא שכל אחד מבני הזוג שומר על עצמיותו ועצמאותו האישית, ושניכם עובדים למען גורם שלישי (זה יכול להיות הילדים למשל). עד החתונה כל אחד עובד למען עצמו, ומפתח את אישיותו (ואולי כאן טמון הסוד למריבות שלכם, כי כל אחד עסוק בפיתוח העצמי שלו), ולאחר החתונה עובדים יחד למען בניין הבית, וכל אחד מבני הזוג שומר על עצמאותו ופועל למען זולתו.

הרב דסלר זצ"ל מלמדנו הארה נפלאה (מכתב מאליהו, פרק ד): "הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם ייטיב לו. אבל הסברא השנייה... האהבה הזאת היא אשר תבוא מן הנתינה בלי ספק." זאת אומרת שהנתינה לזולת אינה תולדה של האהבה (ז"א אני אוהב ולכן אני מעניק), אלא האהבה היא תוצאה של הענקה ונתינה לזולתך. אם תאהבי מישהו רק בגלל שאת מקבלת משהו – את לא באמת אוהבת...

תכונות לבחירת בן זוג

כאמור, צריך לשלב בין הרגש לשכל בבחירת בן הזוג. אי אפשר לבחור בן זוג לפי הרגש בלבד (למשל בגלל שהוא נאה או בגלל שאני אוהבת אותו, בגלל שהוא מצחיק אותי וכו'), וגם לא לפי השכל בלבד (לדוגמא הוא איננו יפה בעיני, אבל הוא אדם חכם), אלא זה צריך להיות בשילוב שניהם יחד. כאשר את באה לבחור בן זוג שאיתו את אמורה להתחתן - צריך לוודא שיש התאמה ביניכם בנקודות החשובות לך (כמו נראות חיצונית, מידות טובות, חינוך ילדים, הסכמה לכיסוי ראש, שמירת שבת, טהרת המשפחה, כשרות וכדו'). ובשאר הנקודות- לא חייבת להיות התאמה ביניכם, אלא נתינת מקום של כבוד לרצונותיו של השני, והסכמה על דרך משותפת בנושאים בהם יש לכם מחלוקת, תוך כדי ויתור הדדי. לכן עליך לשבת עם עצמך, לחשוב מהן הנקודות החשובות לך לחיי הנישואין, ולראות האם יש התאמה בין ארוסך לנקודות שכתבת. במידה ויש התאמה, מצוין. על שאר הנקודות שפחות חשובות בעינייך, תוכלו לדון ביחד בהמשך חייכם, ולהגיע להחלטה משותפת לגביהן.

ויתור

לעתים חושבים בטעות שוויתור משמעותו לוותר על עולם הערכים שלך, על רצונותיך, ועל הדברים שחשובים לך. זה לא נכון. המושג ויתור הוא לא להשתנות ולוותר על ערכיך, אלא הוא ההכרה שלך בשוני של האחר, וכאשר מקבלים את העובדה הזו באמת - אז האהבה אפשרית, ואין צורך להכריח את השני להסכים איתך ולהיות בהשקפת העולם שלך. כפי שאמרתי, זה טוב מאוד להיות שונים. זהו היסוד של מצוות "ואהבת לרעך כמוך". אני אומר את זה כי כתבת שארוסך מתנגד שתלמדי לאחר הנישואין. אמנם אינך צריכה לוותר על שאיפתך ללמוד את מה שאת רוצה, אבל את יכולה לשבת איתו ולחשוב מדוע הוא מתנגד? – האם הוא לא מעוניין שתלמדי כלל או רק באופן זמני? האם הוא רוצה שתסייעי בפרנסת הבית (כפי שכתבת) או שתטלי על עצמך לגמרי את עול הפרנסה (שזה דבר המנוגד לדרכה של התורה)? בקיצור, חסר לי מידע בעניין הזה, אך אוכל לומר לך כך – לא כדאי שהלימודים יהוו דחייה להבאת ילדים. כל מטרת הנישואין היא לקיים מצוות 'פרו ורבו', וכדי להרבות חיים בעולם, ולהיות שותפים לקב"ה בהבאת ילדים, וגידולם לתורה ומצוות. לכן אם ההתנגדות שלו נובעת בגלל הסיבה הזו (שהוא מפחד שהלימודים ידחו את הבאת הילדים) אז היא מובנת. אתם צריכים לחשוב היטב כיצד תשלבו הבאת ילדים לעולם, יחד עם הלימודים שלך. זה אפשרי. אם הוא אינו מעוניין שתלמדי כלל, בוודאי שאינך צריכה לוותר על עתידך לטובת אדם כזה או אחר. גם אם הוא ארוסך...

מריבות

טענת ש'אנחנו רבים המון, יש קצר בתקשורת, אנחנו לא מבינים אחד את השנייה'. אינני יודע על מה המריבות אבל אתן לך כיוון כללי כיצד להסתכל עליהם. את צריכה לבדוק היטב על מה המריבה: האם בגלל חשבונאות (אני נותנת או עושה יותר ממנו)? האם בגלל שאת חושבת שאת צודקת יותר ממנו (אגב, מהיכן לך הידיעה הזו)? האם בגלל שאת מבקשת שהוא ישתנה לפי רצונותיך? אם אלו הסיבות - הרי שעליך לבדוק מה לא בסדר בעצמך. אם אלו הסיבות שבגללם את רבה עם בן זוגך- הרי שיש בך עוד המון מה לשנות לפני שתתחתני, משום שלא ייתכן שאת תהיי בסדר רק אם הוא יהיה בסדר איתך ועושה מה שאת מצפה. את צריכה לדעת שיש לארוסך אישיות שונה משלך, ואם אינך יכולה לקבל זאת הרי שאת צריכה ללמוד היטב את מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

מצוות "ואהבת לרעך כמוך" אין פירושה שאדם צריך לאהוב את רעהו רק אם הוא כמוהו, אלא המצווה היא לאהוב את השונה ממך, בדיוק כפי שאת אוהבת את עצמך (ואם את אינך אוהבת את עצמך, כיצד תוכלי לאהוב מישהו אחר?). אם אישה אוהבת את עצמה למרות הפגמים שבה (שהרי אין אדם מושלם. טוב, נו, חוץ מאשתי) - וודאי שהיא מחויבת לאהוב את בן זוגה, גם אם יש בו פגמים, והוא שונה ממנה בתכלית. סליחה, אף על פי שיש בו פגמים את מחויבת לאהוב אותו....

לגבי המשפחה, טענת שהייתה לך מריבה עם משפחתו של ארוסך ויצאת אשמה למרות שאינך אשמה. אינני יודע על מה הייתה המריבה, ומי קבע שאינך אשמה או כן אשמה. אוכל לומר לך כך – ארוסך חייב להגן עלייך ולהיות לטובתך בכל מצב. עליו להבין שאשתו כגופו ולתת לך הרגשה שאת חשובה בעיניו יותר מהוריו. לא סתם התורה אמרה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". עם זאת המריבה עם הוריו אינה אינדיקציה לגבי התאמתו של ארוסך. במידה והוא אוהב אותך ותומך בך למרות המריבה עם הוריו, והוא מראה לך שהוא לטובתך (גם אם לא מראה זאת כלפי הוריו) זה בסדר גמור.

סיכוי לשינוי

תדעי לך שמריבות הן הזדמנות מצויינת לשינוי אישי. יש ביניכם מריבה? בדקי בעצמך במה את לא בסדר ובמה עליך לעשות שינוי. נצלי את המריבה כדי לשמוע את טענות בן הזוג (תתפלאי שלעתים הן נכונות...). לא צריך חלילה להחזיר מנה אחת אפיים (הוא הוכיח לי שאני לא בסדר, אני אראה לו שגם הוא לא בסדר), אלא צריך ענווה גדולה וויתור (כמו שאמרנו) כדי להקשיב לשני באמת, ולהשתדל להשתנות.

ומעל לכל, כדאי מאוד להתייעץ. נתברכנו בארץ בהמון יועצות זוגיות מוכשרות, שיודעות לעזור לנו לקבל החלטות מושכלות ומבוררות בתחום הזוגיות ובתחום האישי. גם פסיכולוגית טובה יכולה לעזור. מאוד מקובל במיוחד בשנים האחרונות, שזוגות מתייעצים עוד לפני החתונה, כדי לבסס את הקשר והתקשורת ביניהם. לא משנה אם תבחרי לפנות לייעוץ כזה לבדך או עם בן זוגך, משפחתך, וכו'. אבל מתוך הדברים שכתבת נראה שתוכלי להפיק מהייעוץ הרבה תועלת והסרת ספקות, ואולי גם כלים טובים לזוגיות עצמה. מומלץ מאוד. אם תרצי עזרה באיתור יועצות זוגיות, את מוזמנת לפנות אלינו שוב ונשמח לעזור.

לסיכום, שאלת מה לעשות במצב בו אינך מאושרת עם בן זוגך איתו את מיועדת להקים בית. המלצתי להתבונן היטב בטענותיו של בן זוגך, וללמוד להקשיב לו באמת. הסברתי שאהבה אמיתית היא אהבה שמכירה בשוני של השני ובאישיותו הייחודית לו, ולמרות זאת מעניקה לו בלי שום מטרה לקבל משהו בתמורה. זכרי שמותר להתווכח, מותר ללבן דברים שחשובים לכם לקראת חיי הנישואין, אבל אסור לריב. אם אתם רבים על דברים שהם מהותיים בשבילך לחיי הנישואין- כמו השאיפה שלך ללמוד אחרי הנישואין - אני ממליץ לך שתשבו יחד ותחליטו לגבי הדברים הללו. כפי שאמרתי, בחירת בן הזוג צריכה להיות כאשר יש התאמה ביניכם בנקודות המהותיות לחייכם בעתיד (כמו שבת, כשרות, חינוך ילדים טהרת המשפחה וכדו', ולא התאמה בסוג המוזיקה שאתם שומעים), ועל שאר הנקודות- עליכם ללמוד להקשיב אחד לשנייה, לחוש את רצונותיו ולקבל החלטה משותפת. רק כך מקיימים באמת את מצוות "ואהבת לרעך כמוך". כמובן שעל ארוסך לתת לך את מלא הגיבוי כלפי משפחתו, גם אם אינך צודקת.

במידה ואינך סגורה על הקשר איתו מבחינה רגשית ושכלית, ואין הסכמה על הדברים החשובים לך, כדאי להתייעץ עם יועץ/ת מוסמך/ת שמכיר אתכם היטב לגבי החתונה, כדי שחלילה לא תהיה פגיעה חמורה יותר בהמשך.

מאחל לך שתזכי להקים בית נאמן בישראל, בית שתשרה בו תמיד האהבה והאחווה השלום והרעות, אמן.

בהצלחה,

אבי