שאלה
שלום. אני נופל בשמירת הברית כבר 6 שנים. היו לי 3 פעמים שהפסקתי לחודש. הייתי בטוח שסיימתי עם זה. אבל שוב נפלתי. אני מיואש מלהפסיק עם זה. אני לא מבין את ריבונו של עולם. הוא נתן בי את היצר הזה ולא סתם. איך אפשר לצפות שלא יהיה ליצר שום פורקן? אני רוצה להתחתן ואז אוכל להשתמש ביצר הזה לטובה, ואז יהיה לי אפשרות לפרוק בדרך כשרה. אבל גם את זה הקב"ה לא נותן לי.
תשובה
שלום לך.
אתה צודק שההתמודדות עם היצרים באופן כללי, ובפרט עם יצר המין, זאת התמודדות מורכבת ומתמשכת. אין נקודה שבה אוכל "לא מדבר אלינו", או שפחות דחוף לנו לנשום אוויר... וזה טבעי. גם היצר המיני טבוע בנפש שלנו, ויש לזה סיבה טובה. כמו ביצרים האחרים, אנחנו מנסים לגלות איפוק. כשילד קטן אוכל ערימה ענקית של ממתקים, הוא עדיין לא מסוגל להבין שבעוד חצי שעה תכאב לו מאוד הבטן, והוא יצטער שהגזים. רק בגיל מבוגר יותר הוא יידע לעצור רגע, לתאר לעצמו איך ירגיש בהמשך, ולהתאפק.
אנחנו מנסים לעשות משהו דומה עם היצר המיני, אבל בגיל צעיר זה קשה לנו עדיין, ולפעמים גם בגיל מבוגר יותר. תראה למשל את מגיפת ההשמנה בארה"ב. אחד מכל 2 או 3 אמריקאים סובל ממשקל יתר ו/או עודף סוכר. זה גורם למחלות, תמותה, וגם עולה למדינה המון כסף. וכל מה שנדרש זה... מעט איפוק. אבל אומה שלמה נאבקת בדבר הזה. השפע מכריע אותה.
המפתח להתמודדות עם היצרים הוא לא לנסות "להפסיק". לא זה היעד. היעד הוא לצמצם. להפחית. לנתב את היצר למקומות המדויקים יותר. ולפעמים - להמתין. אחרי ארוחה בשרית, לפעמים בא לנו גלידה חלבית וטעימה. האם זה חטא החשק הזה? ממש לא. ויחד עם זאת, בד"כ אנחנו יודעים לומר לעצמנו: ממש בא לי, אבל רק רגע. אני בשרי. בעוד כמה שעות אוכל לאכול את הגלידה. וגם אז - לא בהגזמה. מנה סבירה, וזהו. וזה יהיה נחמד. אותו הדבר כאן. החשק קיים. זה בסדר. הוא טבעי. וגם הנפילות הן דבר טבעי. הן לא סוף העולם.
מה שחשוב זאת ההשתדלות הסבירה שלך. להתקין סינון זה סביר. להעסיק את עצמך בדברים טובים במשך היום - סביר וכדאי וגם עושה מצב רוח טוב. להימנע מלצאת לרחוב כדי לא לראות חלילה נשים? להתסגר בבית ולא לצאת לגינה ולעבודה ולחברים בגלל זה? זה לא סביר (למשל). לרדת על עצמך מכל נפילה? אין טעם. במקום זה שים לב שרוב מוחלט של מעשיך, וכמעט כל כוונותיך - הם לטובה! ופה ושם יש נפילה. זה אנושי. לצפות לשלמות זה מחליש, כיוון שהשלמות שמורה למלאכים, ואנחנו - בני אדם. לצפות לשלמות ולהתאכזב שוב ושוב - זה מאוד מחליש. אין שום סיבה לעשות את זה. לא בלימודים (100 בכל מבחן? באמת?), לא בכיבוד הורים (מישהו לא נכנס למריבה מעצבנת עם ההורים פה ושם?), וגם בתחום המיניות. אנחנו כמובן בעד לעשות ולהרגיש כמה שיותר טוב! אבל לצפות לזה, באופן שכל דבר שהוא לא מושלם מאכזב אותנו - זה שוחק. ולשחיקה הזאת יש מחיר.
ולכן אני מציע לך לחשוב מחדש על התפקיד שלך: לא "להצליח", אלא לעשות השתדלות כנה ואמיתית כמיטב יכולתך. לא להתמקד בנפילה, אלא במה שקורה כשאתה קם וממשיך הלאה לדברים טובים יותר. ואת יתר החשבוהות - תשאיר לקב"ה. תן בו אמון שהוא יודע איך אתה מרגיש וכמה שאתה משתדל. זה בסדר.
אתה בתחילת שנות העשרים שלך, וזה עדיין גיל צעיר עבור רבים מאיתנו כדי לצאת לעולם ולהקים בית. זה בסדר. אין סיבה למהר יותר מדי. לכל אחד יש את הרגע שנכון בשבילו, עם בת הזוג שמתאימה עבורו. וגם בחיי הנישואים יש הרבה שימוש באיפוק. בסבלנות. באמון. בין אם במחלוקות או ויכוחים שקורים, ובין אם ביחסי האהבה שבין בני הזוג. ולכן ההתמודדויות שלך ברווקות בהחלט בונות את היכולת שלך להיות בן זוג טוב, תומך, סבלני ונאמן. ברגע המתאים תראה שהדברים יתכנסו ויתחברו, ויביאו אושר גדול.
אתה מוזמן מאוד להמשיך לשתף ולדבר איתנו, גם במוקד הטלפוני - כוכבית 8298. אנחנו איתך.
בהצלחה!
אוהד