מה לעשות עם חברה שמתחילה לחשוב שהיא לסבית?

שלום.

דבר ראשון - כיף להיות חברה שלך! את מתחשבת, רגישה, חשוב לך להיות איתה בחוויה שלה, אבל בלי למחוק את עצמך. זה כשלעצמו הוא דבר גדול, וטוב שאת במקום הטוב הזה מבחינת הרגש החברי.

חלק מהדרך שאנחנו עוברות בהתבגרות (בנות וגם בנים) הוא גילוי המרחב המיני האישי שלנו. זה תהליך בריא, חשוב, טבעי ונורמלי. אבל התהליך הזה יכול לקחת זמן. ההתבגרות בדור שלנו יכולה להיות ארוכה וממושכת, עמוק לתוך שנות העשרים שלנו. ולכן חשוב לגייס כבר עכשיו הרבה סבלנות לקחת אוויר, ולאפשר לעצמנו - וגם לחברות - מרחב תמרון ואפשרות גם לטעות לפעמים.

לחברה שלך, בחוויה שלה, יש משיכה לבנות. זה לא אומר חד משמעית שהיא לסבית, או שהיא לא לסבית - באמת בגיל כזה קשה מאוד לצאת בהגדרה ברורה וקבועה. כל המכלול של המיניות שלנו - חדש עבורנו. אנחנו רק מתחילים להכיר אותו, ולבדוק איך אנחנו מרגישים לגביו. יותר מזה: המיניות לא יכולה להתקיים בנפרד ומחוץ לתחומי חיינו האחרים, ולחוויות האחרות שלנו. יש כאן מורכבות מאוד גדולה, וגם מאוד עדינה, ונכון לתת לה מקום אוהב, חומל, תומך וזהיר. וכמובן שחשוב לא לשפוט, לבקר, לשכנע או להטיף. גם כי זה כנראה לא יעזור הרבה, ובעיקר בגלל שזה לא מעשה מאוד חברי, וכנראה שגם את לא תרצי לנהוג כך כלפי החברה שלך.

אז מה כן אפשר לעשות? איך כדאי להגיב להצהרה כזאת?

1. מודעות: באופן כללי יש הרבה דברים שעדיין לא ידועים עד הסוף לגבי הנטייה המינית. מה שכן ידוע הוא שזה לא מצב של שחור/לבן. יש טווח מסוים שבו יכולים להימשך יותר לכאן ופחות לשם, והטווח הזה יכול להשתנות עם הזמן לפעמים. ולכן לא חייבים למהר לקפוץ למסקנות ולהכריע בזריזות "מי אנחנו" בנושא הזה, וגם בנושאים אחרים.

2. סבלנות: כבר דיברנו על זה, אבל הפעם לא רק בקבלת ההחלטות אלא גם במעשים. לא משנה מה הנטייה המינית שלנו, בסוף אנחנו עדיין בנות 16! זה פחות הזמן לפתח ולזרום רחוק עם המיניות שלנו ולבנות זוגיות, ויותר הזמן להשקיע בעצמנו, לבנות את האישיות שלנו, לעשות, לחוות, ליהנות, ולהיות בני נוער. זוגיות זה כיף, אבל כשהיא באה לפני ה"עצמי" המגובש, יכולות לקרות כל מיני תקלות. ולכן לא משנה למי אנחנו נמשכות (ואנחנו נמשכות!, גם זה טבעי), לא כדאי לנהוג בפזיזות ולהיכנס למערכות יחסים זוגיות בשלב הזה.

3. התייעצות: כמו דברים מורכבים אחרים, ההתמודדות עם מיניות לא חייבת להיות "תיק" שחברתך סוחבת לבד על הגב. חשוב שהיא תדע שאפשר לשתף אשת מקצוע טובה, לדבר על זה, ואולי גם לגבש כיוונים לפעולה. כדי להגיע להתייעצות לא חייבים "לפתוח הכל" מול ההורים או היועצת בביה"ס (ואם רוצים לפתוח - זה כמובן מצוין). אפשר להסביר שמשהו מציק, משהו דורש בירור, ושהיא רוצה להתייעץ עם פסיכולוגית. זה מאוד סביר והגיוני. היום רוב האנשים כבר מבינים שפסיכולוג הוא לא ל"פסיכים" אלא להיפך, שכולם צריכים עזרה וייעוץ בשלב מסוים. חשוב לוודא שבאמת מדובר בפסיכולוגית ממוסמכת, ולא במדריכה או מאמנת שאין לה הסמכה מתאימה לטיפול בתחום רגיש שכזה.

ומעל לכל, חשוב שתמשיכי להיות איתה ככל יכולתך, להיות חברה שלה, להיות שם בשבילה כשהיא רוצה לדבר או לשתף. עצם העובדה שהיא בחרה לשתף אותך בעניין כל כך אישי ורגיש, זו הבעת אמון מאוד גדולה בך. אז המשיכי להיות חברה טובה ומקשיבה, ואנחנו כאן גם בהמשך לכל שאלה שתהיה לך.

בהצלחה רבה!

הילה