מרגיש שאבא שלי קר וקמצן כלפיי, וקשה לי לשאת את זה. מה לעשות?

שלום וברכה.

מה שאתה מתאר נשמע מאוד לא נעים. ההורים שלנו הם האנשים הקרובים אלינו ביותר ויש לנו ציפייה לקבל מהם את מלוא התמיכה והאהבה. אתה מספר על כך שאבא שלך מתקמצן על כספים ביחס אליך, למרות שיש לו, ולכן אתה רואה אותו כאדם קר וקמצן. המחשבות האלה גורמות לך לרצון לצאת מהבית בהקדם האפשרי כדי להתרחק ממנו. למרות הקושי שיש לך והרצון להתרחק, אתה מעלה כאן שאלות על צורת ההתמודדות שלך.

ענייני כספים הם גורם מרכזי מאוד בחילוקי דעות בין אנשים ובמיוחד בחילוקי דעות בתוך המשפחה. הכסף הוא דבר חשוב בעולם שלנו. הוא פותח בפנינו אפשרויות ומהצד השני, קשה לנו לוותר עליו בקלות ולאדם יש קושי לתת מהכסף שלו לאחרים.

אתה כותב שאתה קונה כמעט הכל מהכסף שלך. אני מבין מכך שאתה אדם עצמאי שיודע לדאוג לעצמו. בנוסף, זה שאתה שואל שאלות על עצמך "אולי אני כפוי טובה?" "אולי אני דורש ממנו יותר מדי?"- מראה שאתה אדם שחושב עם עצמו ולא מעביר את החיים ללא מחשבה. זה דבר חשוב וגדול וראוי שתעריך את עצמך על הנקודות האלו.

השאלות שהעלית הן מאוד אישיות ותלויות בנסיבות הספציפיות של המקרה שלך ושל אביך. למרות זאת אנסה להעלות כאן מספר נקודות שייתכן ויוכלו לעזור.

מצוות כיבוד הורים

אחד מהטעמים המרכזיים של מצוות כיבוד הורים מופיע בספר החינוך. הוא כותב שהסיבה שעלינו לכבד את ההורים שלנו היא בגלל הכרת הטוב. ההורים שלנו הביאו אותנו לעולם, גידלו ודאגו לנו ולכן עלינו להשיב להם טוב ולכבד אותם. כיבוד הורים קיים גם במצבים שמאוד קשה לכבד הורים. גם אם אדם יפסיד כסף אם יכבד את הוריו, עליו להפסיד כסף ולא לפגוע בכבודם.

למרות זאת, במצב שבו כיבוד הורים גורם לפגיעה בילד, על הילד למנוע את הפגיעה בו גם במידה וזה יפגע בכיבוד ההורים ברמה מסוימת. כעת השאלה שעלינו לשאול היא האם מדובר במצב שבו אביך פוגע בך? או שמדובר בסך הכל בחילוקי דעות שיש ביניכם על ענייני כספים? זה ודאי לא נעים אבל זה לא בהכרח מוגדר כפגיעה שמבטלת את כיבוד ההורים. כדאי לחשוב על השאלות האלה כדי להבין האם מצוות כיבוד הורים קיימת במצב כזה.

לבחון את המצב במשקפיים נוספות

יש מצבים שונים בחיים שבהם אנחנו נתקלים במצב לא נעים שאפילו פגע בנו. לפעמים, אנחנו יודעים וצריכים להגיד שבוודאות יש כאן פגיעה בנו. אבל ישנם פעמים שבהם אנחנו חשים שמישהו פגע בנו אבל זו נקודת מבט חלקית כי היא רק שלנו. חשוב מאוד שניתן אמון במה שאנחנו מרגישים ובאופן שבו אנחנו מסתכלים על המציאות. יחד עם זאת, כדי לראות את המציאות באופן רחב ואמיתי יותר, עלינו להיפתח גם לנקודות מבט אחרות.

במצב הזה, ייתכן ובני משפחה אחרים רואים אחרת את המצב. סיפרת שאבא שלך נתפס אצלך כאדם קר, קמצן וציני. כנראה שיש בדברים אמת אם זה מה שאתה מספר ומרגיש. בנוסף כתבת שאנשים אחרים רואים בו אדם מדהים. נראה שכדאי לנסות להבין את הסתירה הזאת – למה יש כזה הבדל במבט על אבא שלך בינך לבין אחרים? האם הם רואים משהו שאתה לא רואה? אולי כדאי לדבר עם בני משפחה אחרים כדי לקבל עוד מבט על הסיטואציה ולהבין יותר טוב האם מה שאתה חש זה דבר רחב שהרבה אנשים חשים בו או שיש פה משהו שקשור לסיטואציה שיש בינך לבין אביך.

לפתוח

קשה לדבר עם ההורים שלנו ועוד יותר קשה לדבר עם מישהו שאנחנו מרגישים שפגע בנו. התחושה שאין עם מי לדבר במצב כזה. אבל ייתכן ויש לאבא שלך מה להגיד ויש לו נקודת מבט שונה על המצב. מעבר לכך, אני מאמין שאבא שלך ירצה לשמוע מה שיש לבן שלו להגיד.

אני מציע לך ליזום שיחה כזו. ברור שזה קשה ודורש מצידך מאמץ והקרבה. לפתוח את הלב דבר לא פשוט בוודאי במצב הזה. למרות זאת, נראה לי שהדרך להתקדם במצב הזה היא לדבר באופן כנה ואמיתי עם אבא שלך ולהגיד לו מה אתה מרגיש. מכיוון שמדובר בדברים לא פשוטים, כדאי למצוא זמן מתאים ומקום רגוע כדי שזה יעשה באופן הטוב ביותר. אני חושב שההשקעה ביצירת שיחה כזו שווה את הרווח שיכול לצמוח ממנה.

לקבל - ולהמשיך בדרך שלך

בהרבה שאלות פונים אלינו בחברים מקשיבים, גם ילדים וגם הורים, ושואלים: למה זה מסובך כל כך? למה הילדים/הורים לא מבינים אותי? איך זה שיש בינינו נקודות כל כך שונות למרות הקירבה בינינו? והשאלה העיקרית היא: מה הבעיה אצלנו? והתשובה שלנו היא שאין שום בעיה, להיפך. זה מאוד טבעי ונורמלי ואף רצוי שהמתבגרת או המתבגרת יגבשו לעצמם, לאט אבל בהתמדה, זהות עצמאית ונפרדת מזו של ההורים שלהם! זו לא תקלה ולא עבירה, אלא תהליך בריא ונכון של התבגרות, בשלות ויציאה לעצמאות.

כשהתורה אומרת "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", היא לא מתכוונת שהוא צריך חלילה לזרוק אותם בתעלה בצד הדרך כי כבר אין לו כוח לשטויות שלהם, אלא להיפך: כי הוא קיבל מהם דברים מסוימים כפי שהם, ודברים אחרים על דרך השלילה, ודברים אחרים הוא קיבל בכלל מבית הספר או הסניף או השכנה ממול, ועכשיו - הוא יוצא לדרך שלו. לא בבת אחת, אבל יותר ויותר. ולכן באמת בדיל 16 ו 18 מאוד בוער להרבה ילדים לצאת יותר מהבית, לצבא, לשירות הלאומי, לטיולים ולהרפתקאות שונות, כדי לגלות עוד צדדים באישיות שלהם.

אבל לצאת לדרך עצמאית ונפרדת מההורים זה גם אומר לקבל את ההורים כפי שהם. הרבה ילדים טועים לחשוב שהם יכולים ואפילו צריכים לתקן את ההורים שלהם. זה בהחלט נובע מכוונה טובה ומאכפתיות, אבל זו שגיאה. מאוד קשה לבני אדם לשנות בני אדם אחרים, בטח כשהם בוגרים, ובטח כשהם... ההורים שלהם! וגם אם זה כן אפשרי, זה ממש לא התפקיד של הילדים. ההורה הוא הורה, והילד הוא ילד, והקשר ביניהם לא תלוי בתחביבים משותפים, בתרבות, סגנון או רגישות תואמת לגלוטן. הוא תלוי אך ורק בקשר העמוק שאין שני לו ביניהם. השייכות ההדדית, והאכפתיות הבסיסית, הטבעית. ולכן אפשר לראות הורים שהם יותר או פחות דתיים מהילדים לפעמים, או בעלי תחומי עניין שונים, או דעות פוליטיות שונות. זה לא אומר שאין שם אהבה. זה בכלל לא קשור. זה אומר שהילד גיבש דרך עצמאית, ועדיין מבין שהדרך השונה שלו לא צריכה בכלל לפגוע בקשר עם המשפחה. וכמובן שיציאה לדרך עצמאית לא אומרת שהילד חייב לעשות בדיוק הפוך מההורים בכל עניין ונושא. אבל מאוד סביר שבפן הזה של החסכנות, שמאוד מאפיין כנראה את אבא שלך - אתה כנראה תתנהג לילדיך באופן מאוד אחר. זה בסדר גמור! וזה יקרה גם אם בנושא הזה אבא שלך לא ישתנה לעולם, וגם ממש לא יבין מה בכלל הבעיה...

לסיכום:

העלית כאן תחושות קשות ביחס לאבא שלך ושאלת על צורת ההתמודדות שלך. ראינו מספר נקודות שיכולות לעזור במצב כזה: כתבתי על הגבולות של מצוות כיבוד הורים והמלצתי לך לחשוב על היחס בין המצווה למצב שבו אתה נמצא, דיברנו על כך שיש מצבים שחשוב לראות בהם עוד נקודות מבט ואולי כדאי לשמוע איך אנשים אחרים רואים את אבא שלך ואת היחס ביניכם, והצעתי לך ליזום שיחה מלב אל לב עם אביך שייתכן ותפתח בפניך כיוון חדש.

לסיום, אני חושב שכדאי לך לחפש דמות שקרובה אליך ואתה סומך עליה- קרוב משפחה, מישהו מבית הספר, מהשכונה בה אתה גר וכדומה- שתוכל להתייעץ איתה והיא תלווה אותך בהתמודדות הזו.

המון בהצלחה, ואנחנו תמיד כאן לשאלות נוספות.

דן