ביטחון עצמי, שעות פנאי, ושאלות באמונה

שלום לך רותי יקרה.

ראשית, אביע את הערכתי הגדולה לרצון העז שלך לברר ולהעמיק, ולדייק את עצמך לדרך הנכונה!

הנקודות שהעלית הן נקודות טובות, נקודות שהרבה מחנכים מתעסקים בהן. יש הרבה מה להגיד על כל נקודה, אך לא אוכל להאריך מדי. אנסה לתת בעזרת ה' כמה עקרונות מרכזיים, ולאחר מכן אתייחס בקצרה לכל אחת מהנקודות שהעלית, ומכאן תוכלי להמשיך את החיפוש.

עיקרון ראשון: הבירור והדיוק הם טובים וחשובים, אך יחד עם זאת אני חושבת שכדאי שעבודת ה' לא תהיה מתוך לחץ. כדאי לברר עד הסוף ולא להרפות, להחזיק את עצמינו חזק, אבל יחס עם זאת, רבנים ואנשי חינוך רבים מדברים על כך שהקב"ה לא רוצה "עצבנות דתית." כדאי יותר ללכת למקום של עבודת ה' מתוך נחת ואורך רוח. בתורה כתוב שיש קללות שבאו על עמ"י "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב". כלומר, התורה מדריכה אותנו שעבודת ה' צריכה לנבוע מתוך שמחה. ולא מתוך לחץ שלא לחצות איזה גבול. צריך זהירות, צריך פקיחת עיניים, אך יחד עם זאת לא להיכנס למעגל של פחד ולחץ.

עיקרון שני: יש מצוות והלכות, כלומר קווים ברורים שאומרים לנו מה מותר ומה אסור. אך יש גם תחומים ומעשים שהם אפורים. שהם תלויים בזמן, במקום, בסיטואציה, או אפילו לכאורה ברב שאת שואלת... רב אחד יגיד שמותר, ורב אחד יגיד שאסור. אז איך יודעים מה נכון? איך יודעים מה רצון ה' באמת?

אני מאמינה שבהקשר הזה כדאי לשאול את עצמנו: מה אני רוצה מהחיים שלי? איפה אני רוצה למקם את עצמי? מה זה חיים משמעותיים בעיניי?

כשהאמירה הזאת תהיה ברורה לנו, יהיה לנו יותר קל למקם את עצמינו ביחס לכל אירוע בחיים ולהחליט מה דעתנו עליו, והאם אנחנו מוכנים ורוצים לעשות דבר מסוים, או לא.

עיקרון שלישי: לפעמים אנחנו אחליט לעשות דבר שבעינינו הוא לא הכי אידיאלי. לצורך העניין אביא דוגמא: מישהי שבאמת לא רוצה בכלל לראות סרטים ומאמינה שזה דבר שלילי. אבל עכשיו היא נמצאת בבידוד ואין לה מה לעשות עם עצמה, אז היא מחליטה קצת להרפות ולראות סרטים.

אני חושבת שהנקודה תהיה: הבחירה בדבר, עשייתו מתוך חשיבה על ההשלכות שלו, על המינונים שלו, ועל הזמן שאני מגדירה בשבילו.

ואז הדבר עדיין נשאר בשליטה שלי. אנחנו בני אדם, ומכורח זה אנחנו לא מושלמים. לא תמיד אנחנו נצליח לעמוד במאה אחוז בעקרונות שלו. אבל גם אם נחליט לזמן מסוים להרפות, ולנהוג אחרת ממה שהיינו רוצים, אני חושבת שההנחיה הנכונה היא:

מצד אחד - לא להכות על חטא. לא להאשים את עצמינו על כך ולהיכנס מזה לדיכאון.

ומצד שני, לשים לב שזה בשליטה. שזה לא הופך למוביל, שזה נספח, שזה מהצד. שזה לא הופך לאידיאל. ושכשאני ארצה להפסיק – אני אצליח. כך גם זה לא יהיה "נפילה", שבאה מתוך חוסר שליטה וכניעה ליצר, אלא החלטה מבחירה קצת להרפות ולתת לעצמי איזה נשימה שאני זקוקה לה.

ועכשיו, אנסה להתייחס בקצרה לשאלות שהעלית באופן ספציפי.

"ואני קרבת אלוקים לי טוב"

אני חושבת שהמושג "להרגיש את אלוקים" הוא אחד המושגים העלומים, הנסתרים והנשגבים ביותר שקיימים. מצד אחד זה נשמע דבר מאוד מאוד מופשט, רחוק, מה זה להרגיש את אלוקים? זה נשמע שצריך להיות תלמיד חכם מאוד גדול בשביל זה. ומצד שני, אפשר לראות אנשים שלא למדו קרוא וכתוב מעולם, לא חקרו ולא ביררו על השגחת ה', אולי הם אפילו מאוד רחוקים מקיום הלכה ומצוות, והם ממררים בבכי בכותל וזה באמת נראה שהם חשים את ה' בכל מאודם!

נראה לי שזה בדיוק העומק של הדבר הזה. הרב קוק מסביר על פי הקבלה שרצון לקרבת אלוקים זו תכונה שנמצאת ביסודה של כל נשמה בעמ"י. והיא עצם החיים שלנו.

מה זה אלוקים? אלוקים נמצא בכל אחד מאיתנו. בכל גבעול ובכל סלע בבריאה. הקב"ה מעניק לעולם חיים, ובזכותו הוא מתקיים.

זה שבתור ילדה הרגשת את קרבת אלוקים בפשטות כזו, זה כי הרצון העז והחיבור העמוק אליו באמת קיימים אצליך! אלא שכשאנחנו מתבגרים, הנפש שלנו גדלה. ומה שסיפק אותה בעבר, כבר לא מספק אותה היום. מה גם שבילדות יש יותר תמימות ופחות מחיצות. לכן, בשביל להרגיש היום יותר קרבת אלוקים, כנראה נדרש יותר מאמץ. יותר להתבונן סביב, לנסות להרגיש את הקב"ה בבריאה. ללמוד על דרכו והשגחתו בעולם ועל הופעתו בו. אני מאמינה שככל שתתבונני ותלמדי יותר, תמצאי את דרכך שלך ואת הרגעים שבהם את חשה אותו ומרגישה קרובה אליו.

חשוב להדגיש, (ואומר זאת בקצרה מאוד) שקרבת אלוקים לא נמדדת בהכרח בהרגשה. הקב"ה נתן לנו תורה שמלאה במצוות, וזו הדרך שהוא ציווה לנו על מנת להתקרב אליו. (ומזכיר את זה במילים פשוטות ומופלאות, רמי קליינשטיין בשירו "תמיד אליך"). כלומר זה שאת לא בהכרח מרגישה, זה לא אומר שאת רחוקה. עבודת ה' לא נמדדת ברגש. בדורות האחרונים, זכינו להיחשף לשוב ה' לציון ולתחילתה של הגאולה, מה שגרם לגידול הנשמות ולחיפוש אחר חיבור לה' מתוך רגש וחוויה. כך גם הגיעה החסידות והחלה לדבר בשפה הזו. זה חשוב, זה טוב, וזה מראה על גודל! אבל חשוב לדעת כי זהו לא הבסיס. הבסיס הוא שמירת המצוות וההלכות כפי שציוונו ה'.

לאן מועדות פנינו

לקבל על עצמיך משהו זה טוב! ואת יכולה לקבל קבלה בכל נושא שתרצי. לא חסר במה להתקדם, כל דבר קטן הוא משמעותי מאוד. רב גדול שאינני זוכרת את שמו כעת, אמר שראוי שפעם בשנה, ביום כיפור, יהודי יחשוב על קבלה אחת, רק אחת, שהוא רוצה לקחת על עצמו, ואז, יחתוך אותה לחצי, ואת החצי ייקח על עצמו. כלומר כדאי להיזהר מדברים גדולים שלא בטוח שנצליח לעמוד בהם.

כמו כן, אני חושבת רק שצריך להיזהר מההרגשה שאם את לא מקבלת על עצמך משהו, אז את נמצאת במקום ולא מתקדמת.

בעיניי, נכון יותר כל הזמן להיות בתנועה מתמדת. כל הזמן לנסות להיות יותר טובים, יותר שמחים, יותר משתדלים לעבוד את ה'. ההתקדמות שלנו בחיים לא נובעת לדעתי דווקא מקבלה כזו או אחרת, אלא דווקא מהנקודות הקטנות של החיים – שהייתי באיזה סיטואציה שנורא הכעיסה אותי, והצלחתי להתגבר. שהתייחסתי לאדם מבוגר וגרמתי לו לשמוח. שלקחתי על עצמי משימה חשובה וקידמתי אותה. וגם בדברים הממש מזעריים של החיים, ששלחתי לחברה הודעה ביום הולדת, וכו'.

כלומר זה חוזר למה שאמרתי בהתחלה על חיים משמעותיים. מה העמדת נפש שלנו לחיים? איפה אנחנו מוצאים את עצמינו בכל רגע ורגע? האם אנחנו מקדמים את עצמינו בכל רגע ורגע ע"י החיים עצמם? האם אנחנו מוסיפים טוב בעולם, האם אנחנו כלי להופעת ה' בעולם? או שיש את החיים עצמם, שהם די רגילים, ויש מדי פעם קבלה כזו או אחרת, והיא מסמלת את ההתקדמות שלנו.

אני שוב אגיד שזה טוב לקבל על עצמינו קבלות, זה טוב וחשוב! אבל בעיניי מהותי שזה יהיה חלק מרצף שלם של חיים שפניהם קדימה.

לכל רועה ורועה יש לו לניגון מיוחד משלו

לגביי שאלת המוזיקה, מצרפת לך קישור לתשובה שנכתבה בנושא:

https://www.yelonmoreh.co.il/index2.php?id=353&tag=9&lang=HEB

האור הפנימי שלי

מצרפת לך קישור לתשובה מעולה שנכתבה לשאלה על ביטחון עצמי, אצלנו באתר.

https://www.makshivim.org.il/answer?id=957702

חי בסרט

לגביי הסרטים. אני לא חושבת שבאופן כללי נכון להגיד שסרטים זה דבר שלילי. אלא, שיש לשים לב לכמה דברים:

1. כמו שהזכרת – מה התוכן? ברמה הבסיסית, האם התוכן הוא ראוי?

2. בקרת צפייה – האם אני שולטת על הסרטים, או שהם שולטים בי? האם אני מבזבזת את כל היום שלי על סרטים? או שאני מצליחה לשמור על מינון נכון. האם זה טוב לי (לדוגמא) שכל פעם שאין לי מה לעשות אני רואה סרט? אולי הייתי רוצה בזמן הזה לפתח תחביבים וכישרונות? נורא קל לנו להושיב את עצמינו מול המסך, וזה גם בסדר, אני לא אומרת שזה בהכרח שלילי. השאלה היא אם אנחנו בוחרים בזה, אם זה בשליטה שלנו.

3. לסרטים יש השפעה על התת-מודע שלנו. המוזיקה, המסרים הסמויים. הם משפיעים עלינו הרבה יותר מאשר מה שאנחנו יודעים שהם משפיעים, ובלי שיש לנו יותר מדי יכולת בחירה במה להכניס אלינו, ומה לסנן. זה דבר שכדאי לקחת אותו בחשבון לפני שמתיישבים לראות סרט.

לסיכום, אצטט מתוך ספר דברים: "ועתה ישראל מה ה אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך"

בעיניי, זה המשפט, זו השאלה: מה ה' רוצה ממני? ולוואי ונזכה.

יקרה, מקווה שעזרתי ולו במעט. ממליצה בחום להמשיך ולשאול, מוזמנת כמובן להציף אותנו עוד, ולהתייעץ ולשמוע מאנשים קרובים אלייך שיוכלו לתת לך כתף.

כמו כן, את מוזמנת לצלול במעמקי הלימוד והספר, שם יש עוד הרבה לקרוא על כל נקודה ונקודה.

אני יכולה גם להמליץ ללכת לשנת מדרשה. שם תוכלי להתבונן בדברים בצורה מעמיקה וללמוד את הדברים מהיסוד. (אם תרצי, יש באתר תשובה שלי לשאלה של איך בוחרים מדרשה)

בהצלחה רבה רבה!

רק אור וטוב

נעמה

(6)