שאלה
שלום כבוד הרב
האם אפשר בבקשה הסבר על דעת בית שמאי ודעת בית הלל במסכת ברכות פרק ח משנה ב ומשנה ג.
וגם בפרק ח משנה ד למה התכוונו לטאטא את הפירורים
ולמה התכוונו שהפירורים שיגע בהם מים ימאסו התכוונו מחמת טומאה.
תודה מראש.
תשובה
שלום וברכה
שבוע טוב ומועדים לשמחה
מצטער על העיכוב בתשובה.
כל אחת מהמשניות האלה עוסקת בנושא אחר:
משנה ב: המחלוקת עוסקת בדילמה בין שתי אפשרויות לא טובות שיתרחשו: אפשרות אחת היא שאדם לא יטול ידיים לפני מזיגת כוס, כלומר ידיו תהיינה טמאות. כשהוא ימזוג את הכוס ישפכו מים מאחורי הכוס, ואז הידיים הטמאות תטמאנה את היין, והיין נוגע באחורי הכוס – ולכן בית שמאי דרשו ליטול ידיים קודם. ברם, בית הלל מעלים בעיה הפוכה בדרך של בית שמאי: אמנם הידיים טהורות, אולם יש חשש שהיין שיישפך יטמא את הידיים, ואז אדם יאכל בידיים מסואבות.
משנה ג: גם כאן, יש התלבטות בין שני מצבים לא טובים, בין האפשרות שהכסא יטמא את המגבת בשל הרטיבות שיש בה, וכשאדם ייגע במגבת תוך כדי הסעודה ייטמאו ידיו (זה החשש של בית שמאי), ובין האפשרות שהמגבת תטמא את האוכל עצמו אם היא תהיה על השולחן.
משנה ד: אכן החשש הוא שמא יימאסו פירורים הגדולים מכזית, על ידי שמש עם הארץ, שאינו יודע להיזהר בכך. בית הלל סוברים שאין משתמשים בשמש ע"ה, אלא בתלמיד חכם, והוא ידאג שזה לא יקרה.
כל טוב