שאלה
שלום כבוד הרב
א. האם אפשר בבקשה הסבר על דעת בית שמאי ודעת בית הלל במסכת ברכות פרק ח משנה ב ומשנה ג.
וגם בפרק ח משנה ד למה התכוונו לטאטא את הפירורים
ב. למה התכוונו שהפירורים שיגע בהם מים ימאסו התכוונו מחמת טומאה.
תודה מראש.
תשובה
שלום וברכה,
א. המחלוקת שבין בית שמאי לבית הלל בפרק ח' משניות ב- ג'- קשורות לדיני טומאה וטהרה.
נק' המח' היא, האם חוששים למים של נטילת הידיים/ או למשקים שבתוך הכוס/ למשקים שבמגבת,
האם הם יקבלו טומאה מהנוזל שעל הכוס או המגבת ויטמאו אוכלים ומשקים שרוצה לאכול.
ב. בפרק ח' משנה ד' - מדובר לגבי חיוב ניקוי הרצפה לאחר האוכל, לפני ברכת המזון.
הבעיה היא שבזמן האוכל נופלים פירורי אוכל על הרצפה והם יכולים להימאס, במיוחד בזמנם שהיו נוטלים את המים האחרונים מתחת לשולחן.
נק' המח' בין בית שמאי לבית הלל לא קשורה לטומאה וטהרה, אלא לעניין האם חוששים שישארו מתחת לשולחן לא רק פירורי לחם קטנים מכזית שמעיקר הדין אין בעיה לאבדם בידיים, אלא שישארו גם פירורי לחם שמעל כזית, שאז אסור לאבדם בידיים, או לא חוששים לכך.
ברכה והצלחה