מחשבות על מוות, משמעות, והעולם הבא: איך מתגברים על העצב?

שלום לשואלת היקרה!

שאלת שאלות נהדרות וחשובות. אלו שאלות שראויות להישאל, ואין סיבה להדחיק אותן. זה נכון לגבי כל השאלות והבירורים על היהדות כמו גם שאלות כלליות על החיים. אין פסול בשאלות, להיפך – צריך לשאול.

כאשר חז"ל ציוו אותנו "דע מה שתשיב לאפיקורוס" (משנה אבות, ב יד), יש רבים המפרשים זאת כך: האפיקורוס הוא לא רק מי שמבחוץ, אלא הוא גם הקול הזה בתוכנו, שדורש תשובות. אל לנו להתעלם ממנו, אלא יש להתייחס אליו בכובד ראש ולענות לו.

לכן, הבירור כשלעצמו הוא מבורך ונהדר. אבל חשוב לשים אותו במקומו הנכון ולא לאפשר לו לערער את השלווה והביטחון הבסיסיים שלנו במציאות. לפני שאענה על הסעיפים ששאלת עליהם, ברשותך, ארחיב על הנקודה הזו.

כתבת כי השאלות הללו על מוות הוציאו ממך את שמחת החיים הפשוטה.

אני מבינה כי חוסר הוודאות שהמוות טומן בחובו – יכול להיות חוויה מטלטלת ומערערת. אולם, יש דרכים להתמודד עם חוסר הוודאות הזו, גם בלי להיות בטוחים בקיומה של הנשמה או אי קיומה (ספויילר – יש לנו נשמה).

הן מנקודת המבט הפסיכולוגית והן מזו האמונית, המוות הוא חלק טבעי ממעגל חייו של האדם. הוא לא עונש ולא איום, אלא נקודת סוף טבעית לדרך שלנו בעולם הגשמי הזה. היהדות והפסיכולוגיה מבינות שהסופיות שלנו מאוד טורדת מנוחה, ולכן שתיהן לא מצוות עלינו לעסוק במוות יום ולילה אלא להיפך: לעסוק בחיובי, לתפקד, לבנות, ליצור, לשמוח ולאהוב (וגם כאשר נפגשים במשהו שקשור במוות - בחדשות, בסביבה הקרובה, וכו' - יש דרך לעבד את החוויה ולא לתת לה לפרק אותנו).

אז נכון שהמוות יכול להיות מקור לפחד ואי וודאות. אולם, אנו יכולים להסיט את מרכז תשומת הלב שלנו ממנו בחיי היומיום, אל עבר נקודות וודאיות ומשמחות יותר. במקום לחשוש ממה שלא תלוי בנו – אפשר להתרכז במה שכן תלוי בנו. במקום לחשוש מהלא נודע, ניתן להיתמך בידוע, בוודאי, בקיים.

למשל, את יכולה להיעזר באנשים שאת מעריכה ואוהבת, כדי שיעזרו לך למצוא משמעות בחיי היומיום מתוך שמחה וחדוות חיים. את יכולה להתרכז בחיזוק הנקודות החיוביות בך ובמציאות. ואת יכולה למצוא משמעות בחייך, מתוך שלל האפשרויות שהיהדות מציעה לנו. ללמוד דברים שמעשירים אותך, להתרכז בעבודת מידות שרלוונטית לך, למצוא אפיקים לבטא את החוזקות שבך, ועוד ועוד.

גם ספרי פסיכולוגיה חיובית למיניהם וכן גם אנשים חכמים שעברו דבר או שניים בחיים – יוכלו לייעץ לך ולתת לך אפיקים להסתכלות, כיצד למצוא משמעות בחיים.

אז כן, תמשיכי לשאול ולברר על סוגיית המוות באם זה מטריד אותך. אך אל תתני למוות לכרסם בחיים הנוכחיים שלך עכשיו. לא זה הזמן שלו..

לאחר שהבהרנו את הנקודות הנ"ל, נמשיך מכאן לסעיפים ששאלת:

א. ההגדרה הביולוגית שיש כיום למוות קליני היא: מצב בו לא מגיע חמצן למוח, והמצב הזה נמשך מעל ל-6 דקות. לא כל אדם שמגיע למצב הביולוגי של מוות קליני, בהכרח גם חווה את החוויה הרוחנית של מוות קליני. בהחלט ייתכן שאדם יגיע להגדרה הביולוגית של מוות קליני, אך לא יחווה או יזכור שום חוויה רוחנית נוספת. לכן, המצב שתיארת הוא בהחלט אפשרי, אך הוא לא עומד בסתירה לאפשרות שניתן לחוות גם את ה'מעבר' של מוות קליני רוחני, מלבד החוויה הביולוגית.

ב. אכן, ישנן עדויות רבות ומגוונות על "החוויה שאחרי המוות". חלק מהאנשים מספרים על אור שראו, חלק מספרים על פגישת אנשים אהובים ומציאת משמעות חדשה לחייהם, חלק אומרים שלא חוו שום דבר מיוחד, ועוד ועוד.

אך קיימות גם עדויות מיהודים שחוו מוות קליני וחוו דברים המתיישבים ומחזקים נקודות ביהדות. כדוגמא, אני מצרפת לך כאן קישור לכתבה על אדם בשם שלום רפפורט, אשר מספר את סיפורו על המוות הקליני שחווה:

https://www.hidabroot.org/article/80023

ובהזדמנות זו, כבר אעיר כאן הערה.

כמובן שהרבה אנשים בעולם הם טובים וישרים, אולם לא כולם כאלו. יש כאלו שממניעים שונים, יכולים אף להמציא סיפורים שלא התרחשו מעולם, כדי לקדם אג'נדות מסוימות. וגם מתוך האנשים הטובים והישרים, יש אנשים שיכולים להתבלבל או לחשוב שהם ראו משהו שלא באמת קיים. לכן, לא הייתי ממהרת להאמין ולסמוך על כל מקרה וסיפור של מוות קליני שאדם אומר שהוא חווה. בלי לפקפק באדם עצמו, אלא מתוך הבנה שלעיתים אנו זוכרים דברים שלא באמת התרחשו, או שאנו מבלבלים בין דמיון למציאות, וכן הלאה.

ג. בקשר לשאלתך על החוויה הביולוגית:

יתכן בהחלט שהחוויה הרוחנית של מוות קליני היא תוצר של תהליכים ביולוגיים. ישנם אזורים במוח האחראים על דמיון, ופגיעות מוחיות וכן גם צריכת חומרים מסוימים – יכולים להוביל להפעלת אזורים מעוררי דמיון במוח שלנו, ולהוביל לחוויות על-חושיות שכאלו.

אולם אעיר על כך, שלפני מספר שנים אירע מקרה די מעניין: מדען וחוקר מוח בשם ד"ר אבן אלכסנדר, עבר מוות קליני בעקבות פגיעה מוחית. כמו מקרים נוספים של מוות קליני, גם הוא סיפר על מראות מדהימים ורוחניים שהוא ראה בזמן שהוא היה בתרדמת. אולם מה שייחודי במקרה שלו, זה שהאזורים במוח שאחראים על דמיון – לא היו פעילים. הפגיעה המוחית הייתה בדיוק באזורים שגם אחראים על דמיון. כלומר, מבחינה ביולוגית – לא הגיוני שהוא ידמיין את הדברים הללו. ובכל זאת, הוא חזר אחרי המוות הקליני עם תיאורים מאוד מפורטים של מראות שהוא חווה.

דווקא בגלל המקרה שלו, כמדען החוקר ומומחה למוח, יש כאן סבירות גבוהה יותר שהוא מבין על מה הוא מדבר. אם הוא לא דמיין את הדברים הללו, משמע – הוא אכן ראה אותם. אם לא בדמיון, אז כנראה במציאות, בצורה על חושית כלשהי.

הוא אף הוציא ספר על כך, הספר נקרא "הוכחה לגן עדן". לא קראתי אותו ולא אוכל להמליץ על כך באופן אישי, אבל אולי דרך הספר תמצאי איזשהו הסבר מניח את הדעת על האפשרות של מוות קליני גם באופן מציאותי, ולא רק על בסיס דמיון.

אם כן, ייתכן בהחלט שחלק רב מהעדויות של חוויות המוות הקליני הן תוצר של הסברים ביולוגיים, אך ייתכן גם אחרת..

סיכום

אמרנו שעצם שאילת השאלות זה דבר נהדר ואין מה לחשוש ממנו. אך הבהרנו והדגשנו, שיש למצוא משמעות ושמחה בחיים, בלי תלות לשאילת שאלות אמוניות ושאלות אחרות על החיים. וזה נכון גם לגבי שאלות על המוות: לא לתת לשאלות עליו להפחית מעוצמת החיים שלנו בהווה. לכן, אמרנו עד כמה חשוב למצוא משמעות בחיים כבר עכשיו, ולהתרכז בעשייה ויצירה חיובית. לאחר מכן התייחסנו לשלושת הסעיפים בשאלתך,

ולסיום – נאחל לך בהצלחה רבה במציאת משמעות ושמחה בחייך כבר עכשיו, ובהצלחה בבירורייך בסוגיה זו ובסוגיות נוספות באם יהיו.

את כמובן מוזמנת לחזור ולשתף אותנו בתובנות שעלו ויעלו לך בעקבות הבירורים,

ואנחנו כאן לכל שאלה, במוקד הטלפוני ובאתר.

ריבי