שאלה
אחותי נשואה ב"ה.אני נקראת בלחי"ת:).ישבנו לדבר השבט והגענו (איך לא?) לדבר על חתונה וכו' ואז חברה שלי עושה וואי *** את פשוט מדמיינת את בעלך בול כמו גיסך, וחשבתי עלזה וואלה זה נכון... גם הדמיונות על איך תראה החתונה שלי התחילו פחות או יותר באיזור החתונה של אחותי. אני מפחדת שבאמת אני מדמיינת את הכל, משפחה שאני יבנה וכו' ממש כמו של אחותי ואז הכל יתנפץ... נמה לעשות? גם מפחיד אותי כל הסטיגמה של הדתי לאומי על חתונה, שהוא חייב להיות כזה וכזה וכזה. ו-וואלה לא באלי ככה באלי מה שאני באמת, מי שאני ירצה ולא החברה שסביבי. איך מסתדרים ככה?
תשובה
שלום לך.
אין ספק שחתונה ומציאת בעל זה נושאים מעניינים מאד שמעסיקים אותנו, במיוחד בגיל הנעורים. ב"ה זה מעיד על יצר טוב ורצון בריא וחזק להקים משפחה וזוגיות איתנה, וזה משמח שאת נמצאת במקום כזה טוב ובריא של שאיפות וחלומות. ביחד עם זה, החלום עוד קצת רחוק.. וכנראה שהוא לא יתמשש בזמן הקרוב, אלא בעז"ה עוד כמה שנים טובות. הפער הזה בין החלום על זוגיות לבין המימוש שלה בפועל (בעז"ה עוד כמה שנים) מייצר קצת מורכבות.. מה אפשר לעשות עם המורכבות הזאת?!
לשמור את החלום בכספת
אני אתחיל דווקא בהצעה כנה שלי אליך, ואחר כך אתן עוד כמה כיוונים למחשבה על דברים ששאלת. הצעה מכל הלב: תנסי להזיז הצידה בעדינות את ההתעסקות ב'מי יהיה בעלי' ולהתקדם לכיוון בניין הבית שלך בדרכים אחרות, ואני מיד אסביר. בגלל שכנראה את לא הולכת להקים בית בחודשים הקרובים, כל ההתעסקות סביב מי יהיה בעלי, איך הוא ייראה, מה בדיוק נעשה ובאיזה אולם נתחתן - יכולה קצת לבאס, לא? כי יש עוד המון זמן עד שזה יקרה בפועל, וזה כנראה ישתנה עוד אלף פעמים. ויותר מזה, את בעצמך אומרת שהמחשבה על זה מכניסה אותך לסטיגמות מיותרות - שהוא ייראה ככה או אחרת וכו'. ולכן לדעתי ככל שתתעסקי בזה פחות - זה יעזור לך להגיע לשלב הזה יותר בטבעיות, וכשתגיעי לשלב המתאים תבררי לעצמך מה בדיוק את מחפשת, ואז הבירור יהיה יותר רלוונטי ומכוון.
ואיך עוסקים פחות הנושא הבוער הזה? "ממש מעניין אותי לדבר על זה, לחלום מי הוא יהיה, לחשוב..". אני מניחה שזאת שאלה שיכולה להטריד. אז מה עושים?
את נמצאת בשלב מאד מיוחד וכיפי בחיים. שנות הנעורים הן שנים תוססות, שבהן את מבררת מי את ומה את, מוצאת את הדרך שלך, מבלה עם חברות ובונה לאט לאט ובתהליך הדרגתי את האישיות שלך. כמובן שכל הזמן אנחנו מתקדמים, אבל יש משהו בשנים האלה שבהן הבירור הוא עוצמתי יותר. אני מציעה לך לנצל את השנים האלה לבנות את עצמך, לברר את הדברים שחשובים לך ולגדול בעבודת ה', וכשתגיעי לשלב הבא בעיתו ובזמנו - אז תהיי מוטרדת במציאת בעלך, ואז כל הבירורים יהיו יותר רלוונטים.
ובצורה עמוקה, הבניה האישית שלך היא זאת שתבנה את הבית שלך בצורה המשמעותית ביותר אחר כך. ככל שאת תבני את עצמך בשנים האלה - ככה הבית שלך יושפע מזה בצורה הכי עמוקה, כי הבירורים שתעשי, התכונות שתגלי בעצמך, הכישורות, היכולות ובירור הדרך שלך - כל אלה יגרמו לך להיות מוכנה יותר לשלב שבו את בונה את ביתך, וישפיעו על כל השלבים הבאים בחיים שלך. ולכן, בצורה עמוקה, ההתרכזות בעצמך כרגע היא בעצמה ההתחלה בבניית הבית שלך.
ועוד נקודה על דמיונות. בשאלתך נראה מצד אחד שאת מדמיינת את בעלך כמו גיסך או בסטיגמות מסויימות, ומצד שני יש בך פחד שתדמייני משהו שהוא לא נכון לך. נכון? אז משהו קטן על הדמיון: הדמיון שלנו מושפע מאד ממה שאנחנו רואים וחווים כרגע. זה בסדר והגיוני שכרגע את מדמיינת את בעלך כמו הדמות הגברית שאת מכירה מהבית - גיסך, או כמו אנשים שראית סביבך. תזכירי לעצמך מדי פעם שגם אם תפגשי מישהו שונה וזה מי שיתאים לך - את תסכימי לעצמך להיפתח למישהו אחר ולחוות דברים אחרים. אני מכירה הרבה אנשים שדימיינו משהו מסויים - ופתאום הגיע משהו הפוך לגמרי, ואם הם היו מספיק פתוחים בנפש הם הצליחו לקבל את זה.. תסמכי על עצמך גם שכשתצטרכי לקבל את ההחלטה תצליחי להיות פתוחה ולא מקובעת.
ובנתיים - מוזמנת להנות משנים יפות ושמחות, ולהתמקד בשלב הנוכחי שאת נמצאת בו. באופן כללי, גם אני מוצאת את עצמי חושבת כל הזמן על השלב הבא בחיים.. ולפעמים אנחנו שוכחים לחיות את השלב שלנו :)
מקווה שעניתי לך, אם לא - מוזמנת תמיד להמשיך ולשאול, וגם להציץ באתר בעוד תשובות נפלאות שיש בנושא הזה.
בהצלחה רבה!
הודיה