מתחילת הקורונה אני לא עושה כלום: מה לעשות עם עצמי?

שלום חבר יקר!

המצב שאתה מתאר נשמע באמת לא נעים. אך הוא גם מובן ויש דרכים לצאת ממנו. אנסה לתת כמה נקודות למחשבה בעניין.

אתה עומד כרגע בצומת מרכזי בחייך. אחרי 12 שנות לימוד, בפעם הראשונה אין יותר מסגרת לוחצת של בית-ספר. אם אתה בן תשע עשרה ולא התגייסת אני מניח שדחית שירות מאיזושהי סיבה, אולי התחלת מכינה או ישיבה והשאלה הגדולה שהגיעה לפתחך היא- "לאן הלאה? מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי? מה אני רוצה לבנות? לאן להתקדם?".

אנחנו רגילים למסגרות. מבית הספר אנחנו עוברים לישיבה או מכינה, משם לצבא ואחרי הצבא רבים הולכים לעוד שנות לימוד באוניברסיטה ולאחר מכן מתחילים לעבוד. זה מאוד נח להיות במצב שבו אומרים לך כל הזמן מה לעשות. אבל הנח הזה יכול להיות לפעמים פחות אמיתי. כי בסופו של דבר כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש שהוא בעל משמעות ולא עוד איזה בורג במערכת. ולא סתם.

השנה קרה דבר מעניין. הגיעה הקורונה ופשוט עצרה את הכול, שמה את כולם בבית ולמעשה גרמה לנו לחשוב- מי אנחנו באמת? לבד, בלי מסגרות ובלי אנשים מעלינו שיגידו לנו מה לעשות- מה אנחנו באמת רוצים לבנות בעצמנו. זו שאלה גדולה ומפחידה שלרוב, במצבים רגילים נתעלם ממנה ונמשיך הלאה עם חיינו בתוך המסגרות אליהן אנחנו רגילים. אבל הקב"ה החליט לארגן לכולנו קצת זמן עם עצמנו כדי שנוכל לחשוב כל אחד בנפרד וגם כעם וכעולם- לאן מועדות פנינו?

המצב שבו אני צריך כעת לבנות את עצמי בעצמי, ללא עזרה, ובכוחות עצמי עליי להגדיר את אישיותי, יכולה להיות מתסכלת ומפחידה. הרבה יותר נוח להיעזר בדמויות חינוכיות כמו רבנים, מורים מוערכים בבית הספר, או אפילו מפקד נערץ בצבא כדי לפתח את האישיות שלנו. למידה מאחרים שגדולים ממני זו אכן דרך טובה מאוד לפתח את האישיות וליצור שאיפות וחלומות (ואזכיר זאת שוב בהמשך), אך יש משהו אמיתי יותר ביכולת לשבת לבד עם עצמי ולבנות את עצמי בעצמי.

אז עם זה כל כך טוב ומיוחד- ממה אתה מפחד?

אז זהו שהתחושה הזו, שאני צריך להחליט לבד מי אני ומה אני, יכולה להיות מאוד מלחיצה ועלולה לגרור אחריה חוסר מעש. סוג של פחד כזה מלהחליט משהו, מלעשות את הצעד הבא שיקדם אותי. למה הפחד הזה מגיע? כי אולי אעשה טעות, אולי אכשל, אולי אני לא מספיק מוכשר כדי לממש את החלומות שלי. הרבה יותר נח לשבת ולא לעשות. וכמו שאומרים- מי שלא מנסה לא נכשל אבל גם לא מצליח.

מה שאני מנסה להגיד פה זה שהגיע הזמן לקבל החלטות. הגיע הזמן לנסות ואולי גם להיכשל. לא פרטת יותר על עצמך, אז אני לא יודע מה בדיוק האפשרויות שלך כרגע בחיים. כך או כך- הגיע הזמן לשאוף, לחלום, אולי להיכשל ואולי להצליח. ואם תיכשל זה נהדר! כן ממש נהדר! כי ניסית ויצאת מאזור הנוחות שלך ועשית משהו טוב. וזה צעד הרבה יותר משמעותי מעצם השגת המטרה. וכמו שכתבתי מקודם, זו ההזדמנות שלך לעצב את האישיות שלך, זה הגיל המתאים, תאמין בעצמך שיש בך את כל הכוחות שבעולם לחלום וגם לבצע. וכן, יכול להיות שתוך כדי תנועה תרגיש פתאום שהחלומות אולי צריכים שיפוץ או דיוק, אבל בסופו של דבר תראה שקמת התקדמת ועשית וזה כבר שווה את הכול.

אני רוצה להציע כמה כלים פרקטיים:

• כל יום כשאתה קם תנסה לבנות לעצמך לו"ז שיהיו בו כמה דברים שאתה רוצה לעשות. תתחיל ממעט דברים ותן לעצמך בלו"ז גם זמן מוגדר לבטלה או עיסוקים "פחות חשובים". תתייחס בלו"ז גם לשעת השינה כדי שתוכל לקום למחרת בשעה שאתה רוצה.

• התייעצות עם אנשים קרובים. תפנה לדמות שאתה מעריך וסומך עליה, זה יכול להיות הורה, מחנך, אח גדול או חבר טוב, ופשוט תתייעץ. תנסו לברר יחד מה עליך לעשות, מה יכול לקדם אותך ולתת לך תחושת סיפוק אמיתית. ובאופן כללי תשתף במצב הלא נעים שבו אתה נמצא. כתף להישען עליה זה משהו שתמיד יכול לעזור.

• תנסה לנהל סוג של יומן שבו תכתוב בכל יום משהו טוב שקרה לך היום, רגע שבו הרגשת סיפוק מעצמך ותחושה טובה. ככל שתתקדם תנסה להוסיף עוד נקודות בכל יום.

• תפילה ולימוד תורה. אני חושב שאין דרך יותר טובה לחיבור עם עצמי ועם השאיפות והרצונות שלי מאשר תפילה. נסה לפנות לקב"ה בתפילה אמיתית מעומק הלב. תתפלל על המצב שבו אתה נמצא ובקש עזרה מאביך שבשמיים.

מאחל את כל הטוב והברכה,

אסף