שאלה
וואו, טוב אז אני כבר המון המון זמן בדעה ישירה עם עצמי לגבי רמת הצניעות שלי.והאמת, שהיא פתאום די מהורהרת.
טוב אז,אני ילדה דתייה,לומדת באולפנה,מדריכה של שבט מעלות המהממות.
אני מאוד מאמינה בצניעות-כל עוד טוב לי בה.
אני כן בגישה הזו,כי טוב לי,עושה לי טוב ללבוש חצאית שהיא קצרה ומחמיאה לי יותר מארוכות כי אני נמוכה. או חולצות פתוחות טיפה כי יש לי חזה גדול וזה מחמיא לי יותר ככה.
ופתאום עולות לי השאלות של-מה אני רוצה להקנות לחניכות שלי?כמובן שילכו בדרך הישר,אני לא רוצה ללמד אותן משהו אחר חלילה.אבל גם הייתי רוצה להדגיש להן שיעשו מה שעושה להן טוב.
אבל אני לא רוצה לבלבל אותן,וגם אותי.מה עושים?
תשובה
עדן יקרה, שלום.
איזו מהממת את! כיף לראות דרך המילים את האהבה שיש לך לחניכות שלך, את הרצון האמיתי להטיב להן, ואת ההבנה העמוקה שבאמת יש לך עליהן המון המון השפעה וכוח. במודע ושלא במודע. זה תמיד כ"כ מיוחד בעיניי שאשכרה נותנים לילדה כ"כ צעירה להדריך אחרות, כשהיא בעצמה עוד מבררת, מתמודדת וגדלה. וכיף לראות שאת מבינה את עומק הסיטואציה ומבררת כדי לדייק לחניכות שלך את התשובה שהכי נכון ומדוייק לך לענות להן.
אז את מציגה כאן מצב שבו את מול עצמך מגדירה את הגבולות שלך, בהתאם למה שנכון עבורך. ופתאום שמת לב שבעצם עכשיו כשיש לך אחריות על חניכות מתוקות, זה עלול לבלבל אותן – מצד אחד הולכים עם ההלכה – מצד שני תעשו מה שעושה לכן טוב.
אז קודם כל זו באמת שאלה, ויותר מזה – זו שאלה שמתמודדים איתה כולם. כי המקום של ה'אני' ומה עושה לי טוב הולך ומתחזק (ב"ה!) ובהתאם לזה זה מייצר מורכבויות מול העולם ההלכתי שמציב הגדרה ספציפית למה נכון... איזה כיף ששמת לב שזו שאלה, ושזה העלה לך נורה שדורשת בירור, זו באמת שאלה גדולה...
תראי, אני מאמינה שבחינוך הדבר הכי לא בריא בעולם הוא לייצר מצב של 'חציון' שמצד אחד אני מתנהל בצורה מסויימת, ומצד אחד מחנך בצורה אחרת. ולכן אני רוצה שנדבר כאן בעיקר על הבלבול שעלול להיווצר לך, ובו ננסה לעשות קצת סדר.
אני לא יודעת איך את מתלבשת, מה זה אומר מבחינתך 'חצאית קצרה' ומה זה אומר 'חולצה פתוחה'. אבל כן אני יודעת שהרבה פעמים צריך לעשות סדר במה מותר מה אסור – ובסוף, כשעושים סדר מגלים שמה שחשבנו כהלכה זו החמרה או לא חובה של ממש. אז קודם כל חשוב לי שניישר קו בנקודה הזו. יש ספר מקסים, שנקרא 'מה את מבקשת' / עמ' 198 – שבו הכותבת אחרי בירור מעמיק סיכמה את הלכות צניעות :
"ביחס למה שאת מתארת אורך החצאית צריכה לכסות את הברך, גם בעת ישיבה. וביחס לצווארון הוא יכול להגיע עד עצמו הבריח , ולפי חלק מהשיטות עד טפח מתחת לעצמות הבריח, ובלבד שלא יחשף העור של קימורי החזה, ויש להיזהר בכך."
אז ראשית, חשוב היה לי להניח את זה כאן. שנזכור מה ההלכה הפשוטה אומרת. וכעת תשאלי את עצמך – מה המקום שלך מול זה? מה המקום שלך מול ההלכה? ואיך את מאמינה שנכון להתנהל כשיש התנגשות בין השתיים? מי עוקף את מי? ומה הגבולות של זה? (ז"א, אם ההלכה טובה לך עד הגבול של לחבק את חבר שלך, כי זה מרגיש לך שלא טוב לך להימנע מזה – תלכי על זה?) אני שואלת בכוונה על הקצה, כי אני מרגישה שהשאלה שלך עמוקה יותר מתשובה פשטנית, אלא מביאה אותך לבירור אמיתי ביחס לגבולות שלך. וחשוב שתתבררי בו.
ביחס להיותך מדריכה : תראי, אנשי חינוך הם לא מושלמים. הם בתהליך, הם בבנייה, הם בדרך. לפעמים קצת קשה למתחנכים לראות את זה, כי הכי נעים לנו לראות את המציאות בשחור-לבן, טוב או רע, נכון או לא נכון. אבל המציאות היא שהעולם מורכב, שכולנו בני אדם. המיוחד באנשי חינוך בעיניי זו העובדה שהם עם יד על הדופק כל הזמן, גדלים, מתפתחים, משתנים ולא נשארים במקום.
ביחס אלייך זה אומר בעיניי שכל עוד את מבררת את הנקודה הזו עם עצמך, גדלה בה ולא נשארת במקום בינוני מולה – זה מצוין, אם הן היו גדולות יותר אולי אפילו הייתי מציפה את זה מולן. בגלל שמדובר בבנות צעירות יחסית יכול להיות שהייתי בוחרת וחושבת טוב טוב האם בתוך תהליך הבירור שלי אני רוצה לדבר איתן ולפתוח איתן את הנושא הזה. יכול להיות שעדיף להתמקד בנושאים אחרים. ובמידה שהם פותחות את הנושא – אני חושבת שהייתי משתפת אותן. משתפת בדיעה שלי, משתפת שמורכב לי, שאני בעבודה.. ופותחת איתן דיאלוג אמיתי בנושא.
בסוף, חינוך אמיתי זה לא רק לומר אמירות ברורות ונוקבות. הרבה פעמים הרבה יותר משפיע זה לשתף במקומות היותר קשים, לחשוף את הדילמות הקטנות של היומיום, את הרצונות הפנימיים. מהנסיון שלי, כשעושים את זה בתבונה (וכמובן יחד עם דיוק האמירות לגיל הבנות) זה יכול לייצר תהליכים מיוחדים מאד.
בהצלחה רבה! מקווה שהדברים התיישבו לך על הלב, מוזמנת להמשיך ולשאול.
טליה
(12)