שאלה
שלום וברכה,
בגלל כל מה שקורה עכשיו עם הממשלה הארורה שעתידה לקום, אני רציתי לשאול אתכם על שיטתכם העיקרית ביחס למדינה. ונראה לי שהדבר הכי בוטה בנושא הזה הוא חגיגת יום העצמאות, שזה הסמל הבולט בעיני ל"פולחן המדינה" שקיים במובן מסוים במגזר הדתי לאומי. אכן, אם הבנתי נכון, לפי שיטתכם ולפי שיטת העולם הדתי לאומי בכללו, יום העצמאות הינו חג חשוב מאוד שבו צריך לומר הלל עם ברכה ולשמוח בשמחה רבה ובטוב לב. עם זאת, אני מודה שאני לגמרי לא מבין איך יש קשר בין היום הלאומי הזה לבין התורה והדת.
אכן, גם אם היינו מודים שעצמאות ישראל והמלחמות שבו ניצחנו את אויבינו היו מעין נס שהציל מספר לא מבוטל של יהודים ושאנחנו צריכים איכשהו להודות לה' על כך, הבה נהיה כנים ומציאותיים: מדינת ישראל היא הגורם הגדול ביותר לאנטישמיות כיום בעולם ! כמה יהודים גורשו מאדמותיהם כמו זבלים בגלל הקמת המדינה הזאת ?! וגם בתקופתנו, אנו עדיין מוקפים באויבים ונשארים המדינה היחידה בעולם המאוימת רשמית בהכחדה (על ידי איראן, חיזבאללה או חמאס) ! אין מקום יותר מסוכן ליהודי בעולם ממדינת ישראל, כי המקום שבו מתו הכי הרבה יהודים בעולם מאז השואה הוא במדינת ישראל !
בנוסף, רוב רובה של ירושלים העתיקה וכל שטחי יהודה ושומרון נחשבים לא לגיטימיים ברשותנו על ידי כל אומות העולם ואפילו על ידי בית המשפט העליון שלנו (בג"ץ). שלא לדבר על העובדה שהמקדש רחוק מלהיבנות : אנחנו אפילו לא יכולים לצעוד בשקט בהר הבית ולהתפלל בתור יהודים ! ואם כן עושים את זה, אנחנו חוטפים רקטות מהחמאס על הראש ! ובתוך הכנסת עצמה, אותה "מלכות ישראל" שחזרה לעמנו, יושבים תומכי טרור שמכריזים ללא פחד על זה שהם מגינים על העם הפלסטיני ועל המקום הקדוש אל-אקצא מידי היהודים ! אז נו באמת איזה עצמאות יש לנו ? איזה "עם חופשי בארצנו" יש לנו ? בתאוריה, "עצמאות" היא כמובן רעיון מצוין, אך בפועל עדיין ציריכם ברצינות להיכנס לפרספקטיבה, הן מפני השנאה שהמדינה מעוררת בעולם, והן מפני הסכנה שהיא מהווה ליהודי התפוצות וישראל, והן בגלל חוסר היציבות הצבאית והפוליטית של האזור, העמימות של ריבונותנו בשטח והלחצים של המעצמות הגדולות על מדיניות החוץ והפנים שלנו.
זאת ועוד, עצם החגיגה של יום העצמאות זהה בעצם ממש לכל חג לאומי אחר של מדינות אחרות, כגון 14 ביולי לצרפתים וה-4 ביולי לאמריקאים למשל. אכן, יש ביום הזה:
המנון לאומי שבו לא מופיע שמו של ה' או אזכור כלשהו של התורה
תאריך היסטורי של הצהרת עצמאות שהוכרזה על ידי איש ללא ספק ראוי להערצה בהיבטים רבים, אבל גם חילוני עמוק ומתנגד לדת (דוד בן גוריון)
הצהרה שגם בה לא מוזכר את שמו של ה' (לכל היותר "צור ישראל" כפשרה של הרגע האחרון עם הדתיים)
מצעדים צבאיים המבקשים להפגין אך ורק את כוחנו ועוצמתנו בעיני העולם בלי להודות לה' אף פעם על כך
יתר על כן, כל אלה שבנו את המדינה הזאת (הרצל, נורדאו, ז'בוטינסקי, ויצמן, בן גוריון וכו') היו חילונים מובהקים, שלא לומר אנטי-דתיים ידועים לשמצה שרצו להפוך את עם ישראל ככל הגויים ולהעביר את כל הדתיים על דתם. גם היום מערכת החינוך במדינה חילונית ברובה, הצבא מלא בקלילות ובפריצות, וחוקי המדינה נעים יותר ויותר לכיוון החילוני ולא לכיוון ההלכה, כמו שעוד נראה עם הצעת החוק של נישואים אזרחיים, נישואים חד-מיניים, פתיחת המשק בשבת, תחבורה בשבת, הכרת הרפורמים וכו'.
זאת ועוד, האם ראינו אי פעם בהיסטוריה שלנו שריבונות על ארץ ישראל נחגגת ? האם יש חג המנציח את כניסת העם היהודי לארץ כנען ? או כשיהושוע ניצח במלחמה נגד 31 המלכים ? או כשמשחנו את המלך הראשון, שאול ? או כשדוד המלך כבש את ירושלים מידי היבוסי ? לא ! אף אחד מהחגים היהודיים לא חוגג את זה, פשוט כי אין לזה ערך דתי כלשהו. כל זה מסביר היטב מדוע כל גדולי התורה המפורסמים ביותר התנגדו רשמית לציונות החילונית כמו הרב וסרמן, הרב מבריסק, הרב יהושע לייב דיסקין, הרוגצ'ובר, הרב חיים עוזר גרודזינסקי, החזון איש, האדמו"ר מסאטמר, האדמור מויז'ניץ, כל רבני העדה החרדית כמו הרב זוננפלד, והרשימה עוד ארוכה כפי שאתם בטח יודעים.
אם כך, אני תוהה בכנות איך אתם עדיין יכולים לראות איזשהו ממד דתי במדינה הזאת ? להחשיב אותה כגאולה או אתחלתא דגאולה כלשהי כשרואים את המצב הנוכחי בלי דעות קדומות ? איך אפשר לומר ברכה עם שם ומלכות על מדינה כזו שמראשיתה ועד היום מונהגת על יד אפיקורסים שונאי תורה, שלטון הערב רב ממש !? האם בעבר נראה לכם שחז"ל היו חוגגים עצמאות שהייתה מושגת על ידי המתייוונים, הצדוקים, הבייתוסיים או הנוצרים הראשונים ? וגם אם תמצאו לי איזשהו קשר דתי מתוחכם, האם די בזה כדי לבטל את דיני העומר שכל העם היהודי שמר במשך מאות שנים על זכר מותם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא והאובדן העצום של תורה שהתרחש אז. האם בכך אתם לא מבטלים בעקיפין את זכרם וזכר התורה שנאבדה ?
בתודה מראש על תשובותיכם.
תשובה
שלום לך.
תודה רבה על השאלות המדהימות.
מתוך הדברים כנראה שחלק מהדברים מגיעים מתוך מקום אישי, אולי מתוסכל מהמצב הפוליטי בארץ, ואולי משאלות אחרות שנוגעות בכלל בתהיות לגבי המצב של המדינה והחלק שלו בתהליך הגאולה בלי קשר לממשלה.
האמת, אפשר להתייחס לכל שאלה בנפרד ולתת מענה אבל היא תהיה מענה פרטני, מענה שאפשר לקבל דרך הקשה לשיעורים על תהליך הגאולה כמו שיעורים שניתנים במגוון ישיבות לקראת יום העצמאות.
אפשר גם למצוא תשובות בספר כמו 'אם הבנים שמחה'.
יחד עם זאת, כן נרצה לתת מענה כללי שנוגע בהסתכלות כללית על החיים.
המבט הכללי על המציאות
אחד המשפטים שנאמרו בצורות שונות על ידי גדולי ישראל לאורך הדורות קיבל אמירה מודרנית על ידי הקדוש ארי פולד הי"ד 'אם החיים הולכים לך בקלות סימן שאתה חי אותם לא נכון'.
אם נלך למקור – לפום צערא אגרא.
אנחנו רואים את זה תמיד בעבודת ה' שזה לא בא בקלות אלא זה אתגר.
האתגר הזה הוא לא בכדי, הוא תמיד קיים כי הוא עוזר לנו להתקדם.
מה שמגיע בקלות לאו בהכרח מקדם אותנו ודווקא דרך האתגר אנחנו גדלים, אבל יותר מכך מדייקים את עצמנו.
זו בעצם שאלה אמונית גדולה של אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא.
האם אנחנו מחכים שהקב"ה יכריע את המציאות או אנחנו מכריעים את המציאות ולוקחים בה חלק.
זה אולי גם התשובה שרבי עקיבא,נושא הכלים של בר כוכבא שוודאי הכיר את מעלותיו אך גם את חסרונותיו, מנסה ללמד את טורונוסופוס הרשע לגבי איזה מעשים טובים יותר – של הקב"ה או בשר ודם (תנחומא, תזריע).
הקב"ה נותן לנו להיות חלק כאן ולהשפיע בעולם, זה אומר שזה מאתגר ולפעמים זה גם שם כביכול את הקב"ה בניגוד עניינים, כפי שכותב האור החיים הקדוש בפרשת בשלח:
"אכן יתבאר הענין על פי מאמרם ז''ל (שמות רבה פכ''א) שישראל היו נתונין בדין ... ודבר ידוע הוא כי כח הרחמים הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים ולהיפך ... והנה לצד שראה א-ל עליון כי ישראל קטרגה עליהם מדת הדין, והן אמת כי חפץ ה' לצדק ישראל אבל אין כח ברחמים לצד מעשיהם כנזכר, אשר על כן אמר למשה תשובה נצחת מה תצעק אלי פירוש כי אין הדבר תלוי בידי הגם שאני חפץ עשות נס כיון שהם אינם ראוים מדת הדין מונעת ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת ... דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר הרחמים".
זה גם מחייב אותנו כמובן לקדש שם שמים, אבל זה לא תמיד בא בקלות וגם במדבר עשינו כברת דרך מבחינה אמונית ולפעמים גם היו אתגרים לא פשוטים, גדולים כחטא המרגלים, ולפעמים קטנים.
כל זה מלמד אותנו על המקום שמשפיע בתוך המציאות אך גם מכיר בכך שהמציאות היא מורכבת ומסובכת וצריך להסתכל על התמונה הגדולה.
לאור המבט הכללי – למקרה הפרטי
האם תמיד האדם המאמין מסכים עם כל מה שקורה במדינה ורואה את זה לכתחילה?
התשובה כמובן תשתנה ממאמין לאמין ומהשקפה להשקפה אל אני לא רואה מישהו שיגיד כן לגבי הכל, גם אם הם הציוניים הגדולים בעולם. לא, לא הכל בא לנו בקלות וזה חלק מהאתגר.
אבל זה לא שאם יש משהו אחד שהוא מורכב הוא מיד מבטל לנו את הכל.
הרי גם בדורו של אחאב היו יורדים למלחמה ומנצחים עם כל העבודה הזרה בגלל שלא דיברו לשון הרע.
זו אמירה שמלמדת אותנו גם על היכולת למדדו זכות וחובה וגם על איך להסתכל על התמונה כשלא הכל הולך כפי שאולי היינו חולמים שיקרה, בקלות וכנראה אנחנו דור שהוא עני ורוכב על חמור ויחד עם זאת זה עדין סימן של גאולה.
גאולה דרך הטבע, עם כל המשמעויות המסובכות שלה כמו שזכרת בשאלותיך.
אמנם, מתוך המבט הגדול אנחנו נכנסים לעובי הקורה של המקרה הפרטני ומבינים שעם כל זה יש פה משהו שהוא גדול באשר לשיבת ציון ותחית האומה בארצה.
לא עוד יהודי גלותי בד' אמות, אלא חזרנו לדון במצוות התלויות בארץ ברמה הלאומית, חזרנו לארצנו (אם כי לא לכולה) וחזרנו לדון בסוגיות שגדולות מהיהודי הפרטי או הקהילה המקומית אלא בנגזרות של מדינה יהודית.
זהו דבר אדיר, גם אם בהמנון אנו שרים את 'התקוה' ולא את 'שיר המעלות',גם אם מגילת העצמאות בנויה על בסיס מגילת העצמאות האמריקנית ואין בה את שם ה'.
ההכרה ביד ה' שמובילה את המציאות אינה נגזרת ממה כתוב או מה שרים אלא מהמבט על המציאות עצמה וזה לא דבר שאפשר להתעלם ממנו.
גם אי אפשר שבתוך כל ההתיחסות הכללית להתעלם לאמירה שהיא מאוד קשה.
אמירה שקובעת שמדינת ישראל היא הסיבה הגדולה ביותר לאנטישמיות.
לצערי זה משפט שגופים אנטישמיים, בלי קשר למדינת ישראל, מובילים בשביל לעשות דה לגיטימציה לא רק למדינת ישראל אלא ליהודים בצורה עקיפה ולכאורה יותר מתקבלת.
לצערנו, יש הרבה מתנגדים למדינת ישראל, יש הרבה ששונאים אותנו היהודים אך השנאה הזו לא נובעת מהמדינה אלא מעצם זה שאנו חיים.
לשמחתנו מדינת ישראל קיימת והעולם רואה אותה כנציגות היהודית. העולם מבין שיש בית לכל יהודי באשר הוא, בכל פינה בעולם.
יש מי שיגן עליו ויהיה שם בשבילו, גם במדינות אויב כמו איראן ועוד.
זה, גם בלי להזכיר את קידוש ה' האדיר שמדינת ישראל עושה והרצון של עמים להידבק בישראל כעם ברוך – קהילות שרוצות להתחבר לאמונה בבורא.
אמנם לצערנו זה לא מגיע תמיד לכותרות כמו היחס לישראל, אבל זה לא אומר שזה לא קיים, בדיוק כמו המעשים הטובים שקורים כל יום במדינה ובעולם שלא מגיעים לכותרות.
מה הלאה?
אני מציע שבאמת ניקח על עצמנו להשפיע טובה ולהופיע את אמונת ישראל בתוך המציאות אך גם נראה את היד האלוקית שמובילה אותה, או כדברי החפץ חיים על הקנטוניסטים שמי יודע אם מהם יצא מצביא צבאי לצבא הישראלי – וב"ה יצא טרומפלדור (שאמנם לא היה חלק מצה"ל אבל בהחלט היה חלק מהמערכה הביטחונית של היישוב הישן לפני קום המדינה).
ושוב, נמליץ ללמוד את הספר 'אם הבנים שמחה' ועוד באשר להסתכלות ולשאלות הנפלאות ששאלה באופן נקודתי.
אמנם, ייתכן ותרצה שעדין נענה נקודתית על השאלות או שיש עוד שאלות בענין – תמיד תרגיש חופשי לפנות ולשאול אותנו.
הרבה הצלחה, ברכה ואמונה,
נתנאל
(14)