מאבק בגאווה ובכעס

שלום וברכה

האם אני יכול להציע לך דרך אחרת ?

אנסה:

לא להילחם. לבנות.

העובדה שאת חשה שמה שהצלחת לעשות עשית זאת במו ידייך – אינה תחושה אסורה. ריבונו של עולם ברא אותנו כצלם א-לוהים, ונתן לנו את היכולת לעשות דברים, להתברך ממעשה ידינו, ולשמוח במה שאנחנו עושים. אנחנו אחראים למעשינו, בין כאשר אנו מצליחים ובין כאשר אנו נכשלים.

אלא, שאנו מחויבים לזכור כי מי שנתן לנו את הכוח לעשות את החיל הזה, ומה שאיפשר את כוחנו ועוצם ידינו הוא מה שקבלנו מריבונו של עולם עם בריאתנו. הוא זה שנתן לנו את הכוחות, הוא זה שאיפשר את בואנו לעולם בסביבה הזו ובהקשר הזה, ועל כן מתוך תחושת העוצמה אנו שבים אליו, ומודים לו על ההזדמנות הגדולה שהוא העניק לנו לחיות בעזרת הכוחות האלה שזכינו בהם.

ועל כן, אין אנו נמצאים במאבק מתמיד בדרך המבוססת על הכחשה פנימית של הכוחות שלנו, כי אם בחיבור שלהם למקורם העליון, ובשמחה ובטוב לבב.

ובד בבד אנו זוכרים כי אנחנו חלקיים, וכי לא אנחנו ממלאים את העולם לבדנו, וסביבנו יש אנשים רבים עם ייחוד שיש רק בהם ולא בנו, ושמחים בחלקנו מתוך הברכה הזו. בדרך זו, מפנה תחושת העליונות השחצנית את מקומה, והופכת לשמחה גדולה על מה שיש בנו, על הכוחות שקבלנו, על ההזדמנות, ועל הרצון שלנו להתחבר עם אחרים, כאשר כל אחד מביא את חלקו, ולא לחיות בטעות בתחושה כאילו רק אנחנו ממלאים את העולם.

האם את יכולה ללכת בדרך זו ?

כל טוב ובהצלחה