למה לא מדברים באופן פתוח על נושאים מיניים בחברה הדתית?

שואלת יקרה.

במכתב שלך את מביעה תסכול על חוסר הפתיחות שיש בחברה הדתית סביב מיניות. את מרגישה שהשיח בנושא הוא תמיד עקיף ולא ישיר או ענייני, שאי אפשר לדבר על זה "דוגרי" גם עם אנשים קרובים. אני שמחה שפנית אלינו ושאת מציפה את התסכול שלך!

אז קודם כל, חשוב לציין שמיניות היא נושא שלא רק דתיים נבוכים לדבר עליו. גם אמהות ונשות חינוך חילוניות "יתפדחו" לדבר על זה עם בנות (נסי לתאר לעצמך מחנכת חילונית שצריכה לדבר על הנושא עם הכיתה שלה..). נכון שיש כאלה שיכולות לדבר על זה בפתיחות ובקולי קולות באמצע המשרד או הכיתה. אך יש אנשים פתוחים יותר ויש אנשים סגורים יותר, זה לא בהכרח קשור לדת אלא לאישיות - כמו שאחת תדבר על נושאים מסויימים בפתיחות ואחרת לא.

האם המבוכה מוצדקת? ובכן, חשוב לזכור שהנושא הזה הוא באמת רגיש וצנוע, אז בהחלט ראוי שהשיח סביבו יהיה מכבד, את לא חושבת? בטח יצא לך לשמוע מילים גסות או בוטות סביב הנושא הזה, שנפוצות בעולם החילוני. שימוש במילים לא מכובדות (שלא אזכיר כאן, ודי לחכימא ברמיזא..), כפי שקיים לעיתים בשיח, הופך את התחום הזה לנמוך ומסיר ממנו את מימד הקדושה, וכן מוריד מכבודם של האישה והגבר.

חשוב לזכור שלמילים שלנו יש כח והשפעה. האופן שבו אנחנו מדברים משפיע על החשיבה ועל נקודת המבט שלנו, וזה נכון לכל תחום. לא סתם מזהירים אותנו מלשון הרע! למילים יש כח. וההשפעה היא לא רק בין אדם לחברו, אלא גם על עצמנו! למשל, אם נדבר דברים שליליים, נחשוב בצורה שלילית ונתרגל לראות את הרע במקום את הטוב, מה שישפיע על תחושת האושר שלנו. אם נדבר על מיניות בקלות ראש, ככה נתפוס את התחום! כזול וסתמי. אפשר למצוא ביהדות הרבה דוגמאות, שמראות את החשיבות של המילים שיוצאות לנו מהפה.

הנקודה הזו קשורה גם לאופן שבו האישה מדברת עם בעלה על הנושא הזה. בפועל, טוב לזכור שהחיים הם לא שחור ולבן, וככה גם בהתנהלות בין בני זוג. מה זה "לרמוז"? אם קיימת פתיחות ותקשורת טובה בין בני זוג, הם יכולים לשוחח על הנושא הזה, ולהסכים ביניהם על דרך שבה האישה "תרמוז" לבעלה והוא כן יבין. חלק מזוגיות טובה היא היכולת לתקשר היטב, גם בנושאים רגישים או מורכבים. יש הרבה בני זוג שמצליחים להעביר הרבה רגשות ומסרים ביניהם - אפילו במבט. אינטימיות בין בני זוג כוללת את היכולת להקשיב בהרבה רבדים ודרכים, להיות מחוברים לרצונות ולצרכים של האחר, ולהציע תמיכה, הקשבה, להיות ביחד במובן העמוק. וכן, גם בנים יודעים להקשיב ולשוחח בעדינות וברוך על הרבה דברים בתוך קשר זוגי. לא כולם, ולא תמיד, אבל רבים מהם בהחלט מסוגלים! כל זוג בונה יחד את המבנה הזוגי הייחודי שלו, עם השפה שלו, והקודים שלו.

מבחינה הלכתית, זה לא מדויק ש'אסור' לדבר על דברים כאלו או שאשה צריכה רק 'לרמוז'. מה שנכון הוא שצריך לעסוק בנושא הזה בצורה צנועה, ואנשים יראי שמים באופן טבעי מוצאים שפה משותפת שהיא גם צנועה וגם מספיק ברורה.

עם זאת, הצורך במידע אמין בנושא המיניות הוא באמת חשוב מאוד. אני מסכימה איתך שבמגזר הדתי קיים חוסר בשיח מסוג זה. כמו שהסברתי קודם, היהדות תופסת את התחום הזה כתחום צנוע ומקודש, שמיוחד בין איש ואשתו, ולכן השיח הוא בהתאם. כמו הרבה דברים אחרים, יתכן שלפעמים בני אדם לא מבדילים בין מצבים בהם הידע הוא נצרך וחשוב ולכן ראוי וצריך לדבר עליו (בצורה מתאימה ומכובדת, כמובן), לבין מצבים בהם אין זה ראוי לדבר עליהם. יכול להיות שמכאן נובע התסכול שאת מתארת – חוסר ההבחנה של אנשים בין המצבים האלו, שגורם להתעלמות מוחלטת מהנושא.

בשנים האחרונות המודעות לצורך בשיח סביב הנושא הזה עלתה, ויש נשות מקצוע שמתמחות בתחום ומדריכות אמהות, נשות חינוך ונערות. יש גם ספרים ייעודיים למגזר הדתי שנכתבו בנושא, למשל ספרה של דפנה פלר "מתבגרת באהבה" ו"מה את מבקשת" מאת אוריה מבורך. חשוב לשים לב מאיפה אנחנו משיגים את המידע על הנושא, אם נעשה חיפוש באינטרנט אנחנו יכולים להיתקל בתכנים לא ראויים ולא נכונים, שיפגעו בתפיסה שלנו את הנושא. לכן חשוב להסתמך על מקורות מידע תורניים וראויים, כמו הספרים שציינתי או אנשי מקצוע תורניים.

אז אם את רוצה מידע אמיתי ובריא בנושא, אני ממליצה לך לפנות למישהי בוגרת שאת מרגישה איתה בנוח ויכולה להתייעץ איתה. אולי יועצת בית הספר או דמות אחרת שאת מרגישה איתה בנוח. מותר לשאול שאלות ולשתף את התחושות שלך, כשזה נעשה בצניעות (כלומר, בפרטיות ולא בפרהסיא). אפשר גם לדבר עם המשיבות שלנו במוקד הטלפוני, בכוכבית 8298.

אני מקווה שהתשובה שלנו עזרה קצת ליישב את הנושא הזה אצלך.

בהצלחה!

רעות