למה הקב"ה לא עוזר לי למרות התפילות?

שלום לך.

האמת, לפעמים גם אני נמצא באותה שאלה

הרי למי מאיתנו אין אתגר או קושי שהוא רוצה לפתור?

לא תמיד אנחנו זוכרים למי לפנות.

לא פעם אנחנו אפילו בטוחים שאנחנו יכולים לפתור את זה או שזה תלוי באדם כזה או אחר.

המעלה בשאלה שלך זה ההכרה בשורש של הכל – במי שאמר והיה העולם, מסובב הסיבות, הקב"ה.

עצם ההכרה שזה הוא זה אור גדול מאוד.

במקרה הזה, זה גם מעצים את הקושי כי הרי התפללתי אליך – למה אתה לא עוזר?

עולם הפוך ראיתי

בתוך השאלה הזו יש נקודת הנחה מסוימת, שהיא חלק מאחת התפילות שאנו מתפללים בעשרת ימי תשובה וצומות – אבינו מלכנו.

הפניה הזו היא פניה מהמקום העמוק של מי שפונה לאביו ורוצה משהו.

קצת אולי כמו ילד קטן שפונה לאחד מהוריו בסופר ומבקש מהם לקנות משהו ולא מבין למה אם הם ביקשו הם לא קיבלו.

נקודת ההנחה של הילד הקטן היא שהוא המרכז.

זה לאו דווקא משהו רע, אבל זה בעצם אומר שהשני עוזר לו, מסייע לו בתפקידו בעולם.

במובן מסוים אפשר גם להגיד שהוא משרת אותו.

בתפיסה הזו, שמיוסדת על ההבנה של 'אבינו', יש משהו מאוד בריא.

זה נובע ממקום עמוק ומתוק כל כך של אמונה ושל ביטחון.

אז למה האבא לא קונה לילד הקטן שלו את הממתק?

אם זה ענין כלכלי, זמן או כסף – קרי משאבים, הרי שזה לא הענין אצל הקב"ה כי הוא כל יכול. לא חסרים לו משאבים.

זה נובע ממקום אחר.

לפעמים האבא לא קונה את זה כי זה לא טוב לבן ולמרות שהאבא לא רוצה להעציב את הבן שלו הוא דואג לו בראיה לטווח ארוך.

זה בדיוק מה שאנחנו גם אומרים בתפילה אחרי הפסוק 'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו'.

עד פה מדברים על אוכל, אלא שהפסוק שממשיך עושה מעבר חד; 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'.

לא אוכל אלא רצון.

הקב"ה לא מסתכל רק על הכאן והעכשיו אלא באמת מחפש את הטובה שלנו בראיה לטווח ארוך.

ולכן זה הולך לפי הרצון הפנימי ולא רק לפי האוכל שאנחנו רוצים.

דווקא זה שהוא לא נותן ומשאיר לנו להתמודד עם האתגר מלמד אותנו לפעמים שזה לטובתנו.

איך זה לטובתנו?

סרגל מאמצים

איך נכנסים לכושר?

איך מצליחים לשבור את הגבולות של עצמנו ולצמוח?

זה נעשה במאמץ.

כשמותחים שרירים לפני שעושים כושר זה נועד בשביל שהשריר יבין שהנה אנחנו מתחילים במאמץ – לא עוברים ישר לכושר.

זה גם עוזר לנו מבחינת הכאב.

הרי מותחים את השרירים טיפה עד לנקודת כאב ומשחררים – זו המתיחה שנועדה לעזור לנו להצליח יותר.

טוב, אולי לא כולם מתחברים לנושא של כושר אבל זה ככה גם עם מגבות לדוגמא.

אחת ההמלצות שנותנים כשקונים מגבת חדשה היא להשרות אותה במים לפני השימוש הראשוני לכמה שעות טובות. בעצם להגדיל את יכולת הספיגה של המגבת.

הווי אומר – יש כאן אולי חוק בטבע.

האתגר לא נועד להכשיל אלא להצמיח.

וגם בזה יש משהו טוב שהקב"ה מגלגל אלינו.

אנחנו מתפללים בשביל שיהיה לנו טוב – אצלנו הטוב הוא ללא האתגר והקב"ה בעצם אומר לנו שהוא מבין את הרצון הפנימי ומתוך כך הוא נותן לנו להתמודד עם האתגר, כשהוא מלווה אותנו יד ביד ובהשגחה גדולה, דווקא בשביל שיהיה לנו טוב.

אבל זה לא אומר שתמיד מצליחים.

למה?

אתגר מכשיל

אפשר לענות בצורה פשוטה שאנחנו לפעמים נכשלים באתגרים בגלל שאנחנו מסתכלים בחלון זמנים קצר.

הענין הוא שזה לא מועדד כי זה לא מרפא את הכאב, הגם שזה נותן יכולת להגדיל את הראיה ולרות את הדרך שעשינו.

אבל עד אז...

אפשר גם להגיד שיש משהו שעשינו שהוא לא טוב וזה לא קשור בקב"ה. יש בזה משהו מאוד חיובי שלוקח אחריות על המעשים. משהו שאומר שזה תלוי בנו ומבקש להפיק לקחים כדי לעמוד באתגר ובקושי. מתוך כך גם רואים בטווח הארוך לא רק את ההצלחה אלא גם את הצמיחה שהזכרנו קודם.

אבל לא מעט אני מגלה, לפעמים גם על עצמי, שההסתכלות של 'אבינו' היא זו שמכשילה אותי.

שלא נבין לא נכון, כל מה שכתבתי על כמה זה בריא הוא נכון ואמת!

יחד עם זאת, לפעמים אנחנו מאמצים את הצד השלילי שבהסתכלות האבהית.

אנחנו בעצם מבקשים ממנו לעשות הכל, שהוא ידאג ואנחנו לעומת זאת נשב, אם באופן מוחלט או יחסי, על זרי דפנה.

והאמת, זה לא אמור להיות כך.

אנחנו גם צריכים להיות חלק מהמאמץ. גם אם אנחנו בטוחים שאנחנו היחידים שמתאמצים אני מאמין בלב שלם שהקב"ה מסובב דברים שעוזרים לנו, אך כדי שנאמין בעצמנו הוא עושה זאת בצורה כל כך טבעית שאנחנו בטוחים שזה אנחנו כשבעצם יש עזרה אלוקית.

במובן הזה, צריך לקחת הסתכלות של 'מלכנו' שיודע שהמלך שם ודואג, אבל שהאחריות והמסירות של עמו לא נופלים. זה לא שכל המעשים הם של המלך. לא יש דברים שהמלך גוזר למען עמו והעם צריך להתמודד כדי לצמוח.

בחיים לא תמיד זה ככה, אבל זכינו ש'מלכנו' הוא גם 'אבינו' שבאמת עושה הכל כדי שבאופן הכי אמיתי ועמוק יהיה לנו טוב, גם כשקשה.

אלו חלק מהמחשבות שמלוות אותי בשאלה שלך שאני מקווה שגם עוזרות לך.

יש עוד הרבה שאפשר להרחיב על זה, ובשמח נעשה זאת.

שבעז"ה התפילות יתקבלו באופן הכי עמוק ושנזכה כולנו לגדול ולצמוח יחד מהאתגרים ולזכות גם להבחין בפירות שעץ המאמצים מצמיח.

נתנאל

(14)