שאלה
שלום כבוד הרב
יש קטע של תפילה שאני מאוד אוהבת ויש בו קטע שתמיד מפריע לי
"יהי רצון מלפנייך כי אלוקינו ואלוקי אבותינו *שלא תעלה קנאת אדם עליי*..."
אני לא כל כך מבינה למה אני צריכה להיזהר בקנאות אדם עליי.
אני מבינה שאני לא צריכה להוציא לאנשים את העניים אם השפע שב"ה יש לי.
אבל לאחרונה הרגשתי שחברה שלי קצת מקנאה בי בלי צורך. לדוגמא- שאני נמצאת יותר ממנה עם חברה ממש טובה שלה. דברים כביכול שלא באמת יש לה במה לקנא. או משהו שלא עשיתי כשורה.
ואז כשאמרתי את התפילה, לא כל כך הבנתי למה אני צריכה להיזהר בקנאות אדם אחר. כל אחד והעבודה העצמית שלו, על עצמו, ועל מה שהוא צריך. למה כשאני עושה משהו שאין בו שום דבר לא בסדר, אני צריכה להתפלל שלא יקנאו בי?
תודה רבה על הקדשת הזמן.
תשובה
לשואלת שלום,
כל הכבוד על השאלה הנהדרת. יש חשיבות גדולה לכך שאדם יתחבר עם ליבו למה שמוציא מפיו.
אני רוצה לדייק: אין מדובר כאן באיסור, כי אם בתפילה. אם כן- למה אנחנו מתפללים שלא יקנאו בנו?
אחלק את התשובה לשלושה תחומים:
1. ערבות כללית. כל ישראל ערבים ואנחנו מעוניינים להיות עובדי ה' לא רק ברמה הפרטית של כל אחד, אלא לזכות את כל ישראל ולהצילם מן העבירות. לכן תפילה זו מיועדת לנקיות, שלא ייכשל אדם אפילו בעקיפין בגלל משהו שעשינו.
2. עין הרע. כשאדם מתפאר ברכוש שלו או במעלות שלו, הוא גורם שאחרים ירננו אחריו וזה לא בריא מבחינה רוחנית.
3. יש אמרה של חכמים בלשון הרע, שגם מי שדברו עליו נפרעים ממנו. מדוע? כיוון שיכל להיות יותר זהיר ולהקפיד איך 'זה נראה כלפי חוץ' - והייתם נקיים מה', ומישראל.
לכן במקרה שלך:
אפשר להצניע יותר את המפגשים עם החברה השניה, כדי שזו שמקנאת לא תרגיש דחויה. אפשר לצאת איתה לבד ולשדר לה שאתן אוהבות אותה ומעריכות אותה.
בהצלחה רבה!