איך ללמוד מקשר שהסתיים ולעבור הלאה?

שלום לך שואלת יקרה.

ראשית כל, אני מעריכה מאוד את הפניה שלך אלינו. ואת המקום שמזהה את ה״תקיעות״ הזמנית שמפריעה לך והרצון הבוגר לעבור ולגדול מזה!

את מספרת על קשר בן חודשיים עם מישהו שהיה לך טוב איתו, ולא משנה שאת זאת שחתכת בסופו של דבר, ואפילו שאת יודעת שהלכת עם צו לבך - יש בנו משהו טבעי שמתקשה להפרד. ואוסיף - שבמיוחד בפרידה כזו אמביוולנטית.

בכל פרידה יש אלמנט של אובדן. היה לך מישהו קרוב שכעת לא שייך לעולמך יותר. ומאוד טבעי לתת לעצמך זמן להתאבל על מה שנגמר. אך לפני שאנסה לתת כלים מעשיים, אני יכולה לעודד אותך שכשם שאת רואה שהלב נרגע כבר מעט עכשיו, הוא בעז״ה עוד ימשיך בתהליך ויתגבר על זה כעבור זמן. יש לנו את הכוחות הנפשיים להתאושש, והזמן מרפא לנפש.

אבל לא אשאיר אותך רק באמירה כללית ומבטיחה כזו... ונדבר מעט על דרכים שיעזרו בדרך ואולי גם יוציאו אותך מחוזקת יותר לקשר הבא שיגיע בעז״ה.

להרשות לעצמנו להרגיש

עברת משהו מטלטל. ממקום של ״כמעט וורט״ הגעת בסוף למצב של ניתוק הקשר. טבעי שתרגישי מגוון של רגשות, טבעי שתכאבי, אפילו תבכי. או איזו דרך שאת מבטאת בה רגשות. כשהנקודה העיקרית היא שתרשי לעצמך להרגיש. זוהי לא התבוססות בעבר, זהו עיבוד של החוויה. זוהי הכרה בכך שה״עבר״ הזה היה, ואפילו היה בו טוב, שאנחנו מכירים בו ולא מדחיקים אותו. רק ממקום כזה אפשר אחר כך לארוז בצורה מודעת את הזכרונות ולהיות מסוגלים להמשיך גם כשהם קיימים, בידיעה שכל חוויה בונה אותנו ולא באה לחינם.

לשתף את הקרובים לנו

כחלק מעיבוד של החוויה כדאי גם לשתף אנשים שקרובים אלינו באותה חוויה, אלו יכולים להיות ההורים שלך, חברה קרובה, דמות אחרת. או אפילו כל האופציות... ככל שאנחנו מדברים על חוויה, אנחנו מעבדים אותה. כשחוויה מעובדת אנחנו נהיה מכוונים הלאה ונוכל להיות אלו ששולטים בה ולא להפך. אז - תרשי לעצמך לדבר את החוויה שוב ושוב. שחררי את המילים, תספרי, תשתפי. כך גם החוויה תעובד ותתן לך להמשיך הלאה ולהשתחרר ממנה אט אט, וגם לא תהיי בזה לבד, יהיה לך את החיבוק של הסובבים איתך שמועיל תמיד.

להתרכז בחלקת השדה הירוקה

עד פה דיברנו על מה שהיה, לא להתעלם, לא להדחיק, לשתף, להרשות לעצמינו להרגיש ולהכיר בחוויה שעברנו, לעכל את האבל.

ועכשיו אני רוצה לדבר על עוד ״חלקה בשדה״ של החיים שלך. שלא קשורה לחוויה הזו כלל. אני לא יכולה להגיד לך מה בדיוק יש בחלקה הזו אצלך, כי השדה שלך הוא פרטי ולא שיתפת אותי בנושאים אחרים שבחייך בנוסף לשאלה החשובה.

אבל יכולה להיות בטוחה שיש לך שם הרבה: אולי משפחה תומכת, חברות טובות, מקצוע שאת לומדת, תחביבים, בגדים, טיפוח עצמי ועוד ועוד.

אני רוצה להמשיל פה את החיים שלנו לשדה עם חלקות, חלקן משגשגות וחלקן דורשות עיבוד ולא פורחות ונאות כל כך. לפעמים כשקורה לנו משהו קשה אנחנו יושבים סביב ״החלקה״ הפחות יפה ושוכחים שזאת רק חלקה אחת וסביבה יש עוד הרבה חלקות פורחות, ומלאות צבעים יופי ושמחה. אז בואי נניח על השולחן את הידיעה שיש עוד חלקות שאנחנו מעבדים, ויודעים גם איך. אבל עם הידיעה הזו אנחנו יכולים לבחור דוקא להתעסק בחלקות שעכשיו כן פורחות ונעימות לעין. להזכר בחברות, בעיסוקים שאת אוהבת, הייתי מציעה לך אפילו להוציא לפועל תחביב שתמיד רצית להתעסק בו ומשום מה לא יצא, או התנדבות חדשה שמענינת אותך. לארגן לעצמינו חוויות חיוביות. להתחבר לחיוניות, שכבר ודאי קיימת בחייך רק צריך לכוון את העדשה להביט על החלקה הזו. וההתעסקות הזו, דווקא דרכה יכול לבוא ה״אור״ שיגרש את החושך ו״ישחרר״ אותך כמו שאת מבקשת. במקום להגיד לעצמינו ״לא לחשוב על דובים לבנים״ שאנחנו יודעים מה קורה במקרה כזה... אנחנו פשוט נחשוב על הדברים שעושים לנו שמחה כרגע. ולא רק, אלא אפילו נטפח יותר את השדה הירוק הזה ודוקא נתעסק בו.

לסיכום:

אמרנו שפרידה היא אבל שצריכים לעבד. על ידי הכרה והסכמה בכאב וברגשות שעולים, ועל ידי שיתוף של הקרובים לנו בה. אך גם הזכרנו את החלק בחיים שלנו שב״ה פורח וקיים והצענו להתמקד בו, ואפילו להגביר את העיסוק בו על ידי למידת משהו חדש/ תחביב/ התנדבות/ מפגשי חברה. ועל ידי כך להשליך את האור על כל החלקים האחרים שבחיים שלנו.

מברכת אותך שתקומי מהכאב חזקה יותר ושבעז״ה בעיתו ובזמנו יגיע הזיווג האמיתי והנכון שכבר 40 יום קודם יצירתך הועד לך!

בהצלחה רבה.

גילי