להתחיל להיפגש כשאני מתמודד עם היצר?

הי אחי היקר.

כל הכבוד שברגע כל כך חשוב ומכריע בחיים שלך, מה שעומד לך מול העיניים זה הטהרה והקדושה של הבית שתקים בע"ה.

קודם כל חשוב לציין שאני לא רב, אם אתה מחפש 'אישור הלכתי'.

לגבי השאלה שלך - התשובה שלי היא חד משמעית. חד משמעית כן. וחד משמעית לא.

אני אסביר.

השאלה קשורה במניע. בדבר הזה שדוחף אותך לראות את מה שאתה רואה. יכולים להיות המון דברים שדוחפים לשם, אבל בדורנו יש שניים שהם ממש מרכזיים.

הראשון הוא כמובן - היצר. היצר הנפלא והקדוש שריבונו של עולם חנן אותנו בו. זה שהולך להוות את המלט שמחבר בין הלבנים של הבית שלכם. זה שבלעדיו בלתי אפשרי להקים משפחה שמחה ובריאה. והיצר, כמו כל יצר, אם לא מוצאים מקום לממש אותו בקדושה, דופק וצועק ומחפש מקום לצאת.

חכמינו הכירו בזה והבינו את גודל האתגר והקושי. בין שלל האמירות שלהם בנושא אפשר למצוא את:

"אמר רבי יוחנן: שלשה - מכריז עליהן הקב"ה בכל יום: על רווק הדר בכרך ואינו חוטא...". שים לב, זה שצריך להכריז על רווק שלא חוטא זה ברור. אבל למה בכל יום? פשוט... כי גם אם אתמול הוא חטא, היום הוא לא חטא. אז הוא גיבור. וצריך להכריז עליו.

והפתרון של התורה הוא לא להכחיד את היצר לפני שמשתמשים בו. רצוי לכבוש אותו בבחינת 'איזהו גיבור הכובש את ייצרו'. אבל עצם הימצאות היצר היא חיובית מאוד, וגם מי שנופל בו, טוב ייעשה אם יכוון אותו לקדושה ויבנה איתו בית. מה יעשה אדם שהתלכלך בטיט אם לא ייקח את הטיט ויבנה איתו בית? אין טבעי מזה.

אבל לפעמים, קיים מניע אחר (או נוסף) לנפילה לחטא. לפעמים יותר ממה שזה יצר, זו בריחה. בריחה ממה? מהלחץ של החיים המודרניים, או החיים הצבאיים. מרגשות של חוסר אונים, דחייה, כישלון, עצבות, אכזבה או כל רגש שלילי אחר. לפעמים החטא, בהיותו כל כך סוחף ועוצמתי, מסוגל לעזור לנו לשכוח את הצרות ואת הרגשות הרעים, ממש כמו ששתיית אלכוהול יכולה לטשטש את הבעיות. לפעמים במצב כזה, אפילו נוצר מעגל קסמים שבו אני חוטא כדי לא להרגיש רע, ואז אני מרגיש רע כי אני חוטא, אז אני חוטא שוב. במצב כזה, שבו החטא הופך לפתרון זמני לכל אתגרי החיים, הייתי מתלבט יותר אם להיכנס לקשר, או קודם לפתור את העניין. כי זה לא בדיוק היצר הטוב והבריא, אלא הרגל לא כל כך בריא שבו אני פוחד מידי להרגיש רגשות כואבים בנפש שלי, אז אני בוחר לברוח תרשישה אל החטא ולא להרגיש לשניה את הכאב שבפנים. והרגל כזה לא בהכרח ייעלם גם בחתונה…

איך פותרים את זה?

בשלוש חזיתות במקביל:

1. עובדים על הפחתת הרגשות והמחשבות השליליים בחיים שלנו. עצה כללית כזאת, אבל זה כמובן משתנה לפי הרגשות הספציפיים בחיים שלך, הקשיים שלך, ההרגלים שלך והשאיפות שלך בחיים.

2. ‏עובדים על מוכנות להרגיש את מה שכואב. לא קרה כלום אם כואב בנפש. זה מטלטל, וזה שורף, וזה מפחיד, ואז זה עובר. ובדרך, הספקת לשמוע את הלחישות החנוקות של החלקים בנפש שלך שהרבה זמן רצו מאוד לומר לך משהו ולא יכלו. יש תרגולת שממש מלמדת איך עושים את זה. מינדפולנס. חפש ברשת.

3. ‏מוצאים מקומות אחרים, בריאים יותר, לברוח אליהם כשרוצים לברוח. ברגע שניהיים מודעים לרגש שעולה ולאיך בעקבותיו נוסק הדחף לחטוא רק כדי לברוח, אפשר לשלוט בזה. אפשר להרגיל את עצמנו באופן מודע לברוח בנתיב בריחה בריא יותר. שוקולד? ריצה? שיחה עם חבר? מוזיקה? שחייה? כושר? נגינה? הכל יכול לעבוד. אחרי בערך 21 יום של הרגל, זה ייטמע ותוכל להחליף הרגל רע בהרגל טוב. או לפחות בהרגל סביר.

כל זה כמובן רלוונטי רק במידה ואתה מרגיש שאתה בורח לחטא. אם אתה חוטא פשוט כי יש לך יצר, אז הייתי מתחיל לצאת ללא היסוס. בטח ובטח אם ברצון שלך אתה רוצה להיות טהור ולא ליפול בכלל. הרצון הפנימי הוא מה שהכי חשוב.

בהצלחה!

נתנאל