שאלה
שלום הרב ,
אני בת 18. עדיין לא הצהרתי כי אני רוצה להתגייס אני חושבת שאני יכולה לתת הרבה יותר שם וגם בטוחה שיתאים לי יותר. אני יודעת שיש בעיה מבחינת ההלכה עם גיוס נשים אבל אם אני עושה מדרשה או מכינה דתית לפני שתעזור לי גם בצבא עדיין יש בעיה? כי שירות לאומי זה לא ככ אופציה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
בגיל 18 ראוי לחשוב מעבר למעגל האישי (נכון שכיום מקובל מאוד לחשוב במושגים של "מתאים לי" אבל) ערכים אמוניים מכוונים אותנו לחשוב מעבר לפרטי. לקחת אחריות כללית ולבחון כיצד החלטות פרטיות משפיעות על הכלל.
הקביעה: 'כל ישראל ערבים זה לזה' מבטאת את עקרון האחריות ההדדית. גם המושגים: "קידוש ד'" או חלילה "חילול ד'" מכילים את הרעיון שמעשה של כל יחיד משפיע על הכלל - חובה על היחיד לקחת אחריות בהשפעה שלו.
מנקודת מוצא זו צריך לדון על התגייסות לצבא. יתכן שאחרי מדרשה או מכינה דתית את באופן אישי תעשי שירות שכולו יהיה קדושה וטהרה. עשיה חשובה למען העם והארץ. אבל אם את ועוד ועוד חברות טובות כמותך כלכן תגענה לצבא - הדבר יהפוך ל-'טרנד': 'הבנות הדתיות הטובות מתגייסות לצה"ל'.
בנות כמוך שמתגייסות לצבא יוצרות תכתיב חברתי = 'ראוי לבת דתייה להתגייס לצבא', 'חשוב שבת דתייה תתגייס לצבא', 'בנות דתיות שמתגייסות לצבא - אלו הבנות האיכותיות'.
מציאות חברתית כזאת תסחף אחריה את כל הבנות גם כאלה שלא ילכו לפני כן למדרשה או למכינה, גם כאלה שאינן כל כך איתנות בדרכן האמונית.
אני סבור שכל בת דתיה שחושבת ללכת לצבא חייבת לקחת אחריות על כך שהיא שותפה ליצירת טרנד שבסופו של דבר יחולל שיטפון של בנות דתיות שיגיעו לצבא בלי הכנה, חסרות יציבות רוחנית, וילכו שם לאיבוד.
את שואלת בצדק: אז מדוע בנים כן ובנות לא?
התשובה היא שמול הנזק הרוחני שהצבא גורם למי שלא מגיע מחוזק, יש חשיבות לשרות הצבאי כתרומה לעם ולמדינה.
לכן - אם לא היה שרות לאומי, או שהשרות הלאומי היה מציע רק מגוון מאוד צר ועלוב של תפקידים, היה מקום לומר: אין לי ברירה, בשרות הלאומי אני לא יכולה לתרום לעמ"י.
אבל כיום השירות הלאומי מציע מגוון עצום של תפקידים, גם התגייסות אזרחית למסגרות בטחון מובהקות. לכן אין שום הצדקה לכך שתתגייסי לצבא במקום למלא תפקיד חשוב ומשמעותי לטובת עם ישראל במסגרת השירות הלאומי.
בהצלחה!