מחשבות וספקות על אלוקים: האם זאת כפירה?

שלום שירה.

קודם כל טוב ששאלת. בני נוער רבים מתמודדים עם ההתלבטות הזו בחייהם. ולצערנו הרב, לא תמיד יש להם את האומץ שלך.

אז האם זה בסדר לשאול שאלות כפרניות?

מסופר על הרב שלי, שהזמינו אותו לעשות שיחת שו"ת (שאלות תשובות) באולפנה, בגלל שלבנות יש שאלות כפירה והן לא יודעות מה לעשות. הרב שלי נכנס לבית המדרש שלהן, ולאחר שכולן ישבו הוא אמר כך: "לפני שאנחנו מתחילים בשו"ת אני רוצה שכולכן תסתכלו סביבכן ותראו את כל הספרים שיש כאן. אני רוצה שתדעו, לכל שאלה יש תשובה. הכל עניין של חיפוש. כנראה שלא אספיק לענות על כל שאלותיכן, אבל אל תפסיקו לשאול ולמצוא תשובות. מהרבנים או מהספרים." לכל שאלה יש תשובה. לכן אין בעיה לשאול אף פעם. לפעמים יכול להיות שהתשובה תדרוש ממני להוציא קצת מאמץ. אבל אנחנו לא מפחדים להתאמץ.

יותר מזה, לא רק אפשר לשאול כל שאלה, אפילו כדי לשאול. השאלה היא מדרגה להתקדמות. בלי השאלה אי אפשר להפוך להיות טובים יותר. השאלה נותנת לנו אופציה להפוך לטובים יותר. אדם שלא שואל שאלות בסוף לא יתקדם או אפילו גרוע מזה יירד למטה. כל הלימוד בבתי המדרש בנוי על שאלות ותשובות. כך גם בנויה הגמרא. וזה מה שאנחנו מעודדים את הילדים בשיר "מה נשתנה". כמה שיותר יותר טוב.

לפעמים גם המבוגרים לא יודעים, או חושבים שזה לא הזמן הנכון לדעת דברים מסוימים, לכן תמיד אפשר לעשות מחברת שאלות ושכשיגיע הזמן הנכון לשאול אותן שוב ולקבל תשובה.

בכל אופן ההמלצה שלי היא תמיד לשאול כל עוד אפשר וכמה שיותר.

אסיים בסיפור נחמד על אבא, שכדי שילדיו תמיד יתקדמו, לא היה שואל אותם "איך היה בגן", אלא הוא היה שואל "איזו שאלה טובה שאלתם היום." כך ילדיו הורגלו לשאול שאלות על סביבתם וחייהם ומכך התקדמו מאוד בכל התחומים.

ישר כח על השאלה היפה.

בהצלחה בהתקדמות.

איתן