כמה רע יש בעולם? מלחמות, שנאה... מה אני הקטנה יכולה לעשות?

שלום תפארת.

מרגש לשמוע את התחושות המאוד נכונות שלך. אנחנו באמת נמצאים במדינה כולה במצב לא נעים. באופן טבעי יש תחושה מאוד חזקה של תסכול. במיוחד כשאת יושבת בבית, בת 14, לא חיילת ולא פוליטיקאית, והשאלה שלך מאוד טובה: מה אני יכולה לעשות? איך אני יכולה לעזור ולתרום?

אז דבר ראשון, נזכיר לעצמנו את הפער שכמעט תמיד מתקיים בין ה"רושם" הכללי לבין המציאות. באופן טבעי, הרע תמיד משאיר רושם חזק יותר מאשר הטוב. אפילו כאשר נתקע לנו בראש שיר מעצבן, קשה לנו להתנתק ולשכוח ממנו. כשיש לנו חוויה אחת מעצבנת ביום שכולו כיף והנאה, היא יכולה לפעמים ממש להרוס לנו את היום ולהיזכר, למרות שהיא הייתה רק אחת מתוך הרבה דברים טובים שקרו לנו. זה טבעי. לא חייבים להילחם ב"רושם" הזה, אבל כן כדאי לזכור שהוא קיים ומשפיע על ההרגשה שלנו. טוב להיזכר בעובדות, ולהיווכח שבאמת - הרוב הוא טוב. גם באופן פרטי, גם באופן כללי. אנחנו מתמקדים ברע ומוטרדים ממנו כי אנחנו רוצים לתקן, לשפר, להשלים את העולם כמה שיותר. אבל כדי שנוכל לעשות את זה חשוב שלא נשכח את מה שכן עובד מצוין.

את כותבת שאין אחדות, אמונה, אהבה. זה הרושם שמתקבל בתקופות קשות, אבל בפועל זה לא המצב. יש המון! המון אחדות, המון אמונה והמון אהבה. גם סביבנו במשפחה ובשכונה, וגם בארץ ואפילו בעולם. אפילו אנחנו כאן במוקד חברים מקשיבים מקבלים פניות מקנדה וארה"ב, פניות של משפחות וילדים שמוטרדים מהמצב כאן ומבקשים חיזוק ועזרה. הם רוצים לתמוך, לחזק - אבל הם רחוקים. גם אותם זה מתסכל. זה מצב של אחדות בעם, גם כאשר חלקים מהעם נמצאים מאוד רחוק. וזה משמח.

ועכשיו לשאלה הכי חשובה: מה אפשר לעשות?

התשובה מורכבת משני חלקים: לקבל - ולתת.

לקבל

לפני כמה ימים שמעתי שיחה ברדיו עם חייל בסוללת כיפת ברזל. המראיינת מאוד פרגנה לו, וכדי להראות את התנאים הקשים במשימה שלו היא שאלה: כמה שעות אתה מצליח לישון בלילה? היא הניחה שהוא לא ישן כמעט, כי הרי בכל רגע יש שיגורים וטילים ויירוטים! היא רצתה בעצם לשבח אותו שהוא סובל מחוסר שינה למען עם ישראל.

אלא שהחייל הנבוך "נאלץ" להודות שהוא דווקא כן ישן 6-7 שעות בלילה. באמצע מלחמה! איך זה? הוא הסביר שכדי שיוכלו לבצע את משימתם בצורה הטובה והמדויקת ביותר, הם חייבים להיות חדים ומרוכזים. ואת זה הם לא יוכלו לעשות אם לא יהיו להם מספיק שעות מנוחה. ולכן המפקדים מחייבים אותם לישון מספיק ולהתחלף ביניהם, כדי שיהיו רעננים לטובת המשימה.

וזה שיעור מאוד גדול עבורנו. אם אנחנו לא נהיה חזקים בעצמנו, ממילא לא נוכל לתמוך כמו שצריך באחרים. ולכן המשימה הראשונה שלנו היא לחזק את עצמנו. לאכול טוב, לישון טוב, לעשות פעילות גופנית, ולשמור על מצב רוח טוב ואופטימיות. זה הבסיס שיאפשר לנו גם להרגיש טוב (שזה חשוב), וגם לפעול למען האחרים. וזה השלב הבא.

לתת

אחרי שעשינו כל מה שאנחנו יכולים כדי להיות חזקים ורעננים ושלווים ככל שניתן, יש לנו את הכוח לתת גם לאחרים. זה מתחיל במעגלים הקרובים: אחים, אחיות, משפחה, הורים, קרובים, שכנים, חברות וחברים. הם אלה שיש לנו הכי הרבה יכולת השפעה כלפיהם. כשחבר מרגיש בצרה - לי כחבר שלו יש הרבה יותר יכולת לעזור לו מאשר מישהו רחוק, או אפילו ממישהו שנמצא במוקד חברים מקשיבים. ולכן יש לי גם יותר מחויבות כלפיו. הרבה יותר כדאי לי להשקיע בעזרה לאדם קרוב, מאשר לצאת לרחוב ולנסות לעביר קשישות את הכביש.

בתקופה כזאת "עזרה" היא לא בהכרח במישור הפיזי, אלא לא פחות מכך במישור הרגשי. החוסן שלנו כחברה תחת אש נמדדת גם ביכולת שלנו לשמור על מורל גבוה ועל עמידה בלחצים, אל מול פעולות טרור שנועזו לזרוע ספק ופחד בלב העם. ולכן אחרי שביססנו את החוסן הפרטי שלנו, טוב לעשות את זה גם יחד עם אחרים. לעזור לילדים הקטנים יותר שפחות מבינים מה קורה, לסייע להעסיק אותם בדברים חיוביים ומהנים, להרחיק אותם ממראות בטלוויזיה שלא מתאימים לגילם, וכו'. חברים וקרובי משפחה - לשמור איתם על קשר, להתעניין איך הם מתמודדים, להקליל טיפה את האווירה עם הומור וחיוביות. עם יש קרובים מבוגרים כמו סבא וסבתא - לא לשכוח גם אותם! טלפון קטן, תמונות וסרטונים - יכולים לעשות להם המון טוב על הלב. אלה משימות שנשמעות קטנות, אבל למעשה כאן נמדדת הגדלות שלנו. בחוסן הפנימי. אלה משימות שהצבא או המשפטרה לא יכולים לבצע. הן מוטלות עלינו, הילדים והנוער. זה עוזר לחברה כולה, וגם יכול לחזק אותנו בעצמנו בהתמודדות.

את מוזמנת לבדוק מי בסביבה שלך צריך חיזוק, לעשות רשימה, לבחור את דרכי הפעולה, ולשתף אותנו כאן במוקד ברעיונות וטיפים שמהם כולנו נוכל ללמוד וליישם. וכשאת מרגישה שאת צריכה חיזוק או רגע לשתף, את מאוד מוזמנת לדבר איתנו בטלפון, בכוכבית 8298. אנחנו כאן.

בהצלחה!

אוהד