אמונה מול משברים בעבר ובהווה: איך להתמודד?

שלום יקרה.

שמחה לקרוא על ההתפתחות והגדילה שלך. נשמע שאת עושה עבודה פנימית לא קלה שדורשת כוחות נפש ותעוזה. לכן אני מעריכה את המאמצים שלך לשאוף לחיים אמיתיים וטובים. אנסה בשורות הבאות לפתוח בפנייך כמה כיווני חשיבה.

בגיל 18, לאחר סיום התיכון, אנחנו יוצאים לעולם מכל המסגרות שניתבו את דרכנו לדרך מסוימת מאוד עד שלב זה. היציאה מורגשת באופן חד ומוחשי יותר בקרב בנות מאשר בקרב בנים (הכוונה לאוכלוסייה דתית) מכיוון שחלק מהבנות יוצא לשירות לאומי ונפגש עם אוכלוסייה שלא הכיר ואילו הבנים ממשיכים למסגרת לימודית תורנית אחרת. עם היציאה מהמסגרות האלה נפתחת בפנינו יכולת הבחירה – החל מבחירות גדולות, למשל, היכן לשרת בשירות וכלה בבחירות יומיומיות, למשל, אילו בגדים ללבוש ולאלה חברות להתחבר. הבחירות שלנו הן אלה שבסופו של דבר מעצבות את אישיותנו וגם משנות אותה לעיתים רבות.

דווקא בגיל הזה אפשר לדמות את התהליך הנפשי לנחש המשיל את עורו. בתהליך הזה האדם "משיל" תכונות מסוימות שבו ופונה לדרכים ולמחוזות פיזיים ונפשיים חדשים לו ולסביבתו. התהליך הזה טבעי ויש פעמים שהוא קורה מעצמו כלומר מעצם מאורעות החיים, ולכן אין לחשוש ממנו. כמו בכל תהליך גדילה, גם בתהליך הגדילה הזה צפויים לצוץ בו קשיים וכאבים שונים. אחד הקשיים הוא תגובות הסביבה שיכולות להיות נעימות ופחות נעימות שכן ייתכן שהשינויים לא יהיו לרוח הסביבה או שפשוט מדובר בקשיי הסתגלות למצב החדש.

אי אפשר לברוח מההתמודדות עם הקשיים בדרך, אך אפשר לשנות את המבט שלנו על אותן התמודדויות. כמו הבחירות שכתבתי לעיל, ההתמודדויות הופכות אותנו למי שאנחנו, מעלות אותנו קומה ובונות בנו חוזק נוסף. השגרה הרגילה שלנו טובה לנו והיא מקדמת אותנו במידה מסוימת, אך סביר להניח שההתמודדויות דוחפות אותנו עוד קדימה מפני שהן דורשות מאיתנו להתנהג בצורה שאיננה מוכרת לנו ומוציאות מאיתנו כוחות נפשיים גדולים יותר. חשוב להבין שמה שמעלה אותנו קומה היא לא התוצאה בסוף, אלא דווקא ההתמודדות. אם נהיה עסוקים בהתמודדות יותר מאשר בתוצאה, נשיג יותר תועלת מההתמודדות וגם אולי נצלח אותה טוב יותר.

לעיתים ההתמודדות היא מורכבת, בייחוד כשמעורבים רגשות מהעבר, וכדאי להיעזר באנשי מקצוע. איש מקצוע יכול לסייע להשתחרר מהרגשות שאת מתארת וממשקעים שנוצרו בעבר ולבנות איתך ביחד בניין נכון ונקי. ייתכן שהאגודה שאת שייכת אליה בשירות יכולה לתת מענה מקצועי כזה ואולי את יכולה לפנות ישר לאגודה בלי לעבור דרך הרכזת אם את לא רוצה. מעבר לכך, את יכולה לכתוב לנו שוב ואנו ננסה להפנות אותך לאיש מקצוע מתאים.

תרשי לי לומר בקיצור שהתהליך שאת עוברת מבורך וטבעי והוא חלק מהבנייה וההתפתחות של אישיותך. זהו אולי תהליך כואב, אך אני מאחלת לך שתרווי ממנו סיפוק ותשמחי ממנו. הלוואי שתמשיכי להתבונן פנימה ולהיות נאמנה לעצמך בדרכך שלך.

כל טוב,

רינת