כיבוד הורים- מתי והאם זאת עבירה?

ליאל היקרה.

מצוות כיבוד הורים זו מצווה חשובה מאוד, כמו שניתן להבין מכך שהיא אף אחת מן המצוות בעשרת הדיברות. ההורים, יחד עם הקב"ה, הם אלו שהביאו אותנו לעולם, וזה מציב אותנו בעמדה שעלינו לכבד אותם ולעזור להם יותר משאנו עוזרים ומכבדים אחרים.

המצווה כוללת גם כבוד להורים וגם יראה מהם.

כיבוד ההורים זה אומר שצריך לעזור להורים בדברים הטכניים שהם צריכים. למשל אם אמא שלך מבקשת ממך עזרה בקניות לבית, שטיפת כלים וכו' – ממצוות כיבוד הורים, עלייך לעזור לה. העזרה המדוברת היא עזרה בדברים ממשיים, ואין חובה לעשות כל מה שההורים מבקשים מאיתנו (כגון לספר להם כל דבר שקורה לנו בחיים).

יראה מההורים זה אומר שצריך לא לזלזל בכבודם, וזה מתבטא למשל בכך שלא יושבים להם בכיסא, לא מקללים אותם, וכו'.

אבל מבחינת החובה ההלכתית – לא צריך מעבר. כמובן שמאוד רצוי לעבוד על הקשר עם ההורים כדי שנוכל לשתף אותם בחיינו ולהתייעץ איתם, וגם לעזור להם לא רק בדברים הטכניים. אבל כבוד ויראה, אלו הדברים שהתורה מצווה עלינו לעשות ביחס להורים שלנו. אנחנו לא צריכים לומר "אמן" ולעמוד דום לכל בקשה ואמירה שלהם.

אם תרצי להרחיב בנושא הזה, תוכלי להסתכל בפניני הלכה של הרב אליעזר מלמד, ב'ליקוטים ג' ממש בהתחלה – יש שם התייחסות מפורטת לכיבוד הורים. הן בפן הרעיוני והן בזה ההלכתי. אולי זה יוכל לעזור לך להבין מה היחס שהתורה מצווה עלינו ביחס להורים.

חוץ מהפן ההלכתי, חשוב לי לומר לך שלפעמים להורים שלנו יש קשיים אישיים בחיים שלהם, והם עלולים "לפרוק" את הקשיים האלה על האנשים הקרובים אליהם, שלרוב – אלו אנחנו, הילדים שלהם. זה לא נעים, ולא תמיד מוצדק, אבל זה קורה. וחשוב מאוד לזכור שאנחנו בסדר גמור, ולא כל ביקורת או יחס שלילי של ההורים כלפינו – באמת מגיעות לנו.

אנחנו לא במקום של לשפוט את ההורים חלילה או להעביר עליהם ביקורת. אבל מותר לנו להבין שהם יכולים לטעות ביחס שלהם כלפינו, ושזה לא מגיע לנו. וחשוב להבין את זה לא כדי להתווכח עם ההורים, אלא כדי "לא לקחת ללב" כל הערה או יחס שלהם כלפינו.

קשה לא לקחת את זה ללב. כי בכל זאת, אלו ההורים שלנו. הם האנשים הראשונים שאנו פוגשים כשאנחנו יוצאים לאוויר העולם, והם אלו הראשונים לתווך לנו את העולם ולערוך לנו היכרות איתו. אז מובן מאליו שדעתם חשובה לנו.

אבל במהלך השנים, אפשר להצליח לעשות קצת הפרדה רגשית ביננו לבין ההורים. בשביל הבריאות הנפשית שלנו, וגם שלהם. כי בכל זאת, אף-על פי שהתחלנו מחוברים לגוף אימנו, לבסוף – נפרדנו מגופה. אנחנו כבר לא מחוברים אליהם בכל גופנו, ואין סיבה שזה יהיה כך גם בנפש שלנו.

קשורים נפשית תמיד נהיה, וגם טוב שכך. אבל חשוב ללמוד גם להיפרד רגשית במקומות הנכונים, ולפרוש את הכנפיים שלנו הלאה.

אם יש דברים שההורים יכולים לשנות ביחס שלהם אלינו – אז מומלץ בחום לנסות לפתוח איתם שיחה על זה, כדי שיהיה לנו נעים יותר יחד. כדי לשפר את הקשר.

אבל אם ההורים לא במקום הנפשי כדי לשמוע אותנו בנושא, או שאנחנו עוד לא מסוגלים לנהל שיחה כזו, אז זה בסדר להתרחק רגשית קצת לזמן מה.

לא להיות רעים חלילה, לא להתנכר, לא להפסיק לכבד ולירוא מההורים.

אבל כן, לתפוס קצת מרחק. לא לשתף בדברים שלדעתנו מגיע לנו לשמוע עליהם כל הכבוד, ולא לשמוע מההורים שיגידו עד כמה אנחנו לא בסדר.

כמובן שלעיתים ההורים מבינים דברים שאנחנו לא מבינים, וחשוב להקשיב להם בתשומת לב ובלב פתוח. אבל חשוב לזכור שהורים, עם כל הגודל שלהם – יכולים גם לטעות. ואנחנו לא צריכים תמיד להיות שם כדי לספוג את הטעויות שלהם. אחרי הכל – גם לנו יש נפש, והיא לא חסינה מהמציאות..

מחזקת אותך מרחוק,

ומאחלת לך שתזכי להרבה טוב, שמחה ואושר בחייך.

אנחנו כאן לכל דבר שתצטרכי, בטלפון, באתר, ובווטסאפ. כל הפרטים באתר חברים מקשיבים.

ריבי