איך שומרים על הרמה הרוחנית גם כשאין מסגרת שעוטפת?

שלום לך נטע היקרה.

שמחתי לראות את שאלתך.

בפתח דבריי אני אגיד שאני לגמרי מאמינה שאת נמצאת כבר בדרך הנכונה. אני חושבת שיש 2 צורות לחיות את החיים. אפשר שהחיים יעברו לידינו. כלומר יקרו דברים בעולם, יעברו דברים עלינו בעצמינו, ואנחנו נהיה "סבילים", נצפה בהם כמו סרט. ניתן להם לעבור לידינו ונזרום עם מה שקורה. האפשרות השנייה היא, לחיות את החיים באמת. להיות פעילים מלאים. להיות קשובים למה שקורה. לשאול את עצמינו איפה אנחנו ביחס לזה, איפה אנחנו רוצים להיות ביחס לזה, מה זה אומר לנו, איך זה משפיע עלינו. איך אנחנו מוסיפים, איך אנחנו מהנקודה הזאת מתקדמים. איך אנחנו פועלים במציאות כל הזמן.

בזה שבחרת לשים לב למה שקורה לך, לחשוב אם זה מתאים לך, מה מפריע לך, ולגשת ולשאול שאלה – בזה בחרת להיות בצד שפועל, שחי את החיים שלו מתוך בחירה. שלא חי לצד החיים אלא חי בתוכם.

הרבה פעמים החברה אומרת לנו "תזרמי, מה את כבדה.." אז אני ממש בעד לזרום ולהנות! אבל לפני שזורמים, כדאי לחשוב – זה מתאים לי? אני לא סתם זורמת. אני זורמת אם זה מתאים לי. אם זה נכון. אם זה לא מתאים לי, אז לא! אני לא זורמת.

אז קודם כל אני רוצה להגיד לך שתמשיכי בדרך הזאת. שתבררי. שתשאלי ותנסי כל הזמן להגיע לעומקם של הדברים. הרבה אנשים מגיעים לזה בגיל מאוחר... ואת תופסת את זה בגיל צעיר. בעיניי זה המפתח הכי גדול והכי חשוב בשביל להתקדם! כל הכבוד לך!

ובאופן כל הכבוד על מגמת ההתקדמות וההתחזקות.

לפעול במציאות

תיארת את שגרת היום-יום שלך- אולפנה, תפילות שבת, רב שמלווה... כלומר נראה שבשגרה יש לך מסגרת שעוטפת אותך ושנותנת לך מצע להתקדמות. שברגע שתרצי לקבל – יורעף עלייך שפע של טוב. אז קודם כל זה ממש מעולה שיש לך את המסגרת הזאת ואני חושבת שזה חשוב ושזה נותן המון.

אבל בואי ננסה להסתכל בפרספקטיבה של חיים. בכל שנה, יש חופש גדול. חודשיים שבהם את לא באולפנה ואין שיחות ואת לא לצד הרב שמלווה ומדריך. גם כשתסיימי בעז"ה את האולפנה, לא תמיד ואולי בד"כ לא תהיה לך את המסגרת הזאת שנותנת את המענה.

מה עושים אז? מפסיקים להתקדם? כל העמל היה לשווא?

אני חושבת שהקב"ה זימן לך טעימה מהחיים האלה, של אחרי.

עכשיו את מקבלת בסיס אדיר לחיים. את טועמת טעם של עולם מתוק, עולם שאת מרגישה ששם את רוצה להיות. אלא שעכשיו נותנים לך את זה. כמובן שאת עובדת בשביל שזה יהיה וזה מוערך ממש, אבל בסופו של דבר עוטפים אותך אנשים שיש להם הרבה מה לתת. את לא צריכה יותר מדי לחפש, הם קרובים וזמינים ונמצאים שם עבורך. אחרי שתצאי מהאולפנה, תצטרכי כבר הרבה יותר לבחור בכך. לא תמיד יהיה את האדם הזמין לידך שנותן לך. בשלב בזב זה ממש בנייה של החיים שלך בעצמך. ופה נכנסת נקודת הבחירה.

אני חושבת שבשלב הזה בו את עם עצמך, האחריות עוברת לגמרי לידיים שלך. וכאן אדם נדרש כל הזמן לשאול את עצמו שאלות שונות ביחס לעצמו ולחיים שלו. (כמו שציינתי בפתח דבריי) במה אני עסוקה? על מה אני מדברת? מי החברות שלי? האם אני שמחה מכך? האם הייתי רוצה לשנות? מה אני חושבת שבאמת נכון?

הרב קוק כותב באורות התורה: "האדם הישר צריך להאמין בחייו". כלומר אם תתבונני בפנים, ותשאלי את עצמך את השאלות המהותיות האלה – תאמיני בעצמך שתהיה לך את התשובה. שתדעי מה את באמת רוצה. וכשאת באה לראות סדרה. או לעשות כל דבר אחר. תשאלי את עצמך. האם אני באמת רוצה לראות את הסדרה הזאת? האם אני חושבת שזה נכון? האם זה מקדם אותי לנקודה אליה אני רוצה להגיע? או שזה בעצם עושה ההיפך..?

ופה את בוחרת לחיות את החיים באמת. לפעול בהם ולא לחיות לצידם. ואני חושבת שזו הנקודה המרכזית שבזכותה ניתן להיות במגמה של עלייה והתקדמות כל הזמן.

להתקדם צעד צעד

לפעמים כשאנחנו רוצים להתקדם, להשתנות, אנחנו מסתכלים אל המקום אליו אנחנו שואפים להגיע ומנסים לקחת את הכל בבת אחת. כלומר אנחנו רוצים הכל, ועכשיו. אבל אולי, אם נסתכל על העולם שמסביבנו, האם יש משהו שקורה כאן ועכשיו? אפילו להכין חביתה לוקח כמה דקות.. וזה כשיש לנו כבר את הביצה המוכנה במקרר אחרי שהלולן טיפל בתרנגולות זמן לא מבוטל עד שהן יטילו את הביצה הזאת ועד שהיא הגיעה לסופר ומשם למקרר שלנו...

מה שאני מנסה להגיד, ולחשוב ביחד איתך.. אני חושבת שהדברים הגדולים והאמיתיים בחיים נקנים עם זמן, עם עמל של הרגעים הקטנים... אפשר לראות את זה בכל כישרון שמפתחים, כל הצלחה במבחן ולעניות דעתי, בטח שבעבודת המידות. זה דברים שלוקחים זמן ומצריכים התמדה.

בחזרה אלייך, אולי תנסי לסגל לעצמך דברים לאט לאט. כלומר אני לא חושבת שאפשר ברגע אחד לצורך העניין להפסיק להיות בטלפון טוטאלית, להתחיל ללמוד כל היום ולשמוע רק שירים של שמחת תורה.. (זה לגמרי דוגמאות, קחי את זה למקום שלך.. אין כאן אמת מוחלטת) התהליך צריך לקרות לאט לאט, וצריך ללמוד לאהוב אותו. כל פעם משהו קטן. עכשיו להוסיף משהו קטן ולהתחיל להפחית במשהו שהוא פחות טוב. לאט לאט להתקדם.. עם יד הדופק. מצד אחד לא לוותר לעצמינו, אבל גם לא לדרוש מאיתנו משהו שאנחנו לא מסוגלים, ואז ממילא, הכל יתמוטט. את הבניין שלנו אנחנו בונים לבנה לבנה.

עשה לך רב

ממליצה בחום גם בתקופות כאלו להישאר בקשר עם אדם קרוב, בוגר, שיכול לעזור לך ולתת לך מענה. שתוכלי להתייעץ איתו ולקבל ממנו בעת הצורך. זה כלי שנכון לכל אדם, בכל תקופה. "עשה לך רב"

בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין

כמו כן, ניתן בהחלט להפליג במחוזות הלימוד. תורה היא תבלין לנשמה והיא הכלי המרכזי שלנו להתקדמות רוחנית. ממליצה מאוד על מסילת ישרים (או לפחות את ההקדמה שלו – חובת האדם בעולמו). הוא מדבר גם על למה אנחנו צריכים לחיות כל הזמן מתוך תשומת לב ובחירה תמידית.

בנוסף יש הרבה ספרי אמונה פשוטים כמו ספרים של הרב קרליבך (בנושאים שונים.. אני מכירה בעיקר על חגים ושבתות) "אמונה ברורה" של הרב פיירמן, "היי הרב" של הרב יוני לביא ועוד מגוון רחב של ספרים שנמצאים בחנויות ובבתי מדרש.

אם תרצי ספרים שהם יותר ספרי קריאה, אך בהחלט מחזקים - יש את הספר "מכתבים לטליה" וכמון כן כל הספרים של הסופרת אורנה בורדמן. ממליצה מאוד.

הרבה הצלחה יקרה,

רק אור וטוב,

נעמה