מתלבטת לגבי יציאה לשנת שליחות בארה"ב, איך מקבלים החלטה?

שלום יקרה.

איזו שאלה גדולה! מעריכה את החשיבה והאכפתיות כלפי העם, ועם זאת, גם חיבור אמיתי וקרוב לארץ.

קודם כל, את יכולה לגמרי לטפוח לעצמך על השכם. זה שעברת את כל שלבי המיון כבר מראה את האיכויות הרבות שלך והטוב הגדול שיש בך לתת. אז שאפו!

למה שליחות?

שליחות היא ללא ספק משימה גדולה וגם זכות עצומה. היא דורשת הרבה כוחות נפש ויחד עם זאת מאפשרת לך להתחבר למושג עם ישראל כפשוטו, לשנות את התודעה ולקרב עוד יהודים לארץ.

בעיניי, חשוב מאוד לשאול את עצמינו לפני יציאה לשליחות, האם זה המקום בו אתרום הכי הרבה? האם אצליח להיות משמעותית שם? האם אני רואה את הערך בשליחות?

שאלות כאלה קודם כל ימקדו את הפוקוס על מה ביכולתי לתת ומה כוחותיי, והאם הם אכן יבואו לידי ביטוי בשליחות.

אתגרים

אחרי זה, אני מציעה לשבת ולחשוב עם עצמך האם את מסוגלת לעשות את השליחות הזו, מכל האופנים.

* שליחות דורשת ניתוק. יציאה מהארץ למשך שנה היא לא דבר של מה בכך. קודם כל יש את הניתוק מהארץ, כתבת שהוא קשה ואכן הוא מאתגר, אם כי בד"כ בשליחות פחות מרגישים את הניתוק מהארץ במובן הזה, כי את תראי שכל היום את רק מדברת על ארץ ישראל ועסוקה בה.

* הניתוק מהמוכר והבטוח. השליחות מכריחה לצאת ממרחב הנוחות, מהארץ המוכרת, החנויות, השפה, התרבות (לא בטוחה עד כמה זה מדויק לחלוטין במקרה שלך כעולה לשעבר, אבל עדיין), הרגלי הנהיגה, ההתנהגות, החגים ואפילו המאכלים. אני רואה בשליחות מעין מקביל ל"לך-לך". הליכה אל הלא נודע. ניתוק כזה הוא מאתגר.

* ניתוק מהמשפחה והחברים. הניתוק השלישי ואולי הקשה ביותר הוא הניתוק מהמשפחה הקרובה והרחוקה ומהחברות. דמייני לך חודש או חודשיים בלי המשפחה, דמייני לך את הרגשות, התחושות, וכעת תכפילי את התקופה הזו בשנה שלמה. ניתוק כזה בגיל יחסית צעיר כמו שלך הוא לא פשוט. במקרים רבים, הבנות שיוצאות לשליחות לא מסתדרות בהכרח ולפעמים את יכולה למצוא את עצמך לבד בסיטואציות מאוד משמעותיות. נכון, כמעט תמיד יש קהילה ומשפחה מאמצת מחבקות אבל כשנמאס לך או שאת מחפשת את החברה הקרובה או אפילו את אמא, הן לא כ"כ יוכלו להיות שם.

אני מציעה לך לבחון עם עצמך עד כמה את קשורה למשפחה ולחברות שלך ועד כמה יש לך אפשרות להיות רחוקה מהם לתקופה ארוכה. זה שזה קשה זה ברור! רק הייתי מציעה לשאול את עצמי האם זה קושי שאצליח וארצה לעמוד בו או שלא.

*הפן התורני. אני לא יודעת לאיזו קהילה את מתמיינת ועם מי את מתכננת ללכת, אבל הייתי מציעה לבחור קהילה שדומה לך בהשקפת העולם ובסגנון. כפי שאת בטח יודעת יהודי ארה"ב מגוונים מאוד, ויש קהילות רפורמיות, קונסרבטיביות, אורתודוקסיות יותר ואורתודוקסיות פחות. על מנת שתרגישי בנוח ולא תחווי קונפליקטים חריפים מול השקפות העולם שלך, חשוב לבדוק את אופי הקהילה. מה גם שלעיתים קרובות, הריחוק מהבית עלול להוליד תחושה שהכל מותר וממילא הגבולות ההלכתיים עלולים להתרופף בלי משמעת עצמית ברורה.

*קושי חברתי. כפי שקצת פירטתי למעלה, הרבה פעמים יש קושי בין השותפות. שליחות נעשית לרוב בצמדים של בין 2 ל4 בנות מקסימום שצריכות לעבוד, לתכנן, ליזום, לאכול, לישון ולעשות הכל ביחד! אמנם בד"כ העמותה שמוציאה את הבנות לשליחות דואגת לצוות צוותים מתאימים ושהכירו מראש, אולם לא תמיד הצוותים האלה מסתדרים ולעיתים זה גם עלול להגיע לפיצוץ.

עוצמות

*קודם כל השליחות כשמה כן היא פשוט שליחות עצומה. האפשרות לגעת בלבבות, לזכות להעלות עוד יהודי לארץ ולהתחבר ממש למנעד המקסים והרחב הזה שנקרא יהודי התפוצות הם דברים נדירים. זה תפקיד גדול ומספק, שנותן לך אפשרות בעיניי לקחת חלק ממש בגאולת העם והארץ.

* שליחות מגדלת. השליחות מאופי תפקידה מגדלת ומעצימה אותך מאוד. היא מאפשרת לך להכיר אנשים שונים בתכלית, לקחת פרוייקטים של אנשים בני 40, ליזום כל מה שעולה על רוחך ולבצע, לנסוע לטייל בחצי עולם, לדבר שפה חדשה, להכיר משפחות, אנשים, מדינה ועוד ועוד.

בפן האישי, השליחות תורמת המון לאישיות שלך. השליחות מבגרת, דורשת ממך הרבה יצירתיות וגמישות, תקשורת בין אישית, הרבה אינטואיציה והתמודדות עם מצבים שונים. ללא ספק את רוכשת עצמאות גדולה, מהצד הכספי עד לצד האישי. את לומדת להסתדר באינספור מצבים, להיפתח, לאהוב, לחשוב.

*לומדים להעריך. נקודה משמעותית נוספת בעיניי היא היכולת ללמוד להעריך אחרי השליחות. החזרה לארץ תמיד נראית כהגעה לגן עדן. פתאם לומדים להעריך את העברית במטוס, את המשפחה שלי, את המדינה שלי, את המנטליות החוצפנית של הישראלים, את החום האנושי שיש בארץ, את החברות, החברים, המשפחה, העולם התורני העצום שיש בארץ, הזכות לגור במדינה משלי.

אני ממש מרגישה שהשליחות מאפשרת להסתכל על המון דברים בצורה אחרת לחלוטין.

* כיף. בסופו של דבר, השליחות היא גם חוויה ענקית. איך שלא תסתכלי על זה, מעטות הבנות בנות 19 או 18 שטסות בין 13 מדינות שונות, ששוכרות רכב ויוצאות לטייל, שפוגשות אנשים מכל הסוגים והמינים, טועמות אינסוף מאכלים ופשוט נהנות.

אז נכון, עיקר העבודה בשליחות היא ממש לא זו וחשוב מאוד להגיד מראש שהשליחות היא עבודה קשה מאוד. היא דורשת התמסרות בשעות לא שעות, כל שבת וכל השבוע, גם אם יש או אין כוח, אבל אין ספק שזו גם חוויה גדולה.

* תודעה. בעיניים שלי, המתנה הגדולה ביותר שהשליחות יכולה לתת היא שינוי התודעה. אם עד כה התרגלת לחיות בשכונה שלך, בעיר או בקהילה שלך, עם חברות מבית ספר מאוד מסוים, אז באה השליחות ופורצת לך את כל המושגים האלה. מעכשיו המושג הבית שלי מתרחב ומשתנה, המונח עם ישראל שעד כה הצטמצם למדינה אחת ולסוג אחד, משתנה גם כן. את מפתחת בתוכך תודעה של חלק ממשהו גדול בצורה הכי עמוקה וישרה שלו.

זו זכות עצומה.

מציעה לך לשבת עם הנקודות האלה, דף, עט וכוס קפה ולחשוב עם עצמך היכן נטיית הלב שלך. מהי התחושה שלך מההיכרות שלך עם עצמך.

את יכולה בנוסף להיעזר באנשים קרובים שישקפו לך את מה שאת מרגישה או אומרת, כך שתוכלי לקבל תמונה יותר בהירה על היכן נטיית הלב שלך. בנוסף, תוכלי לנסות ולשתף אותם בהתלבטות ולשמוע מנסיונם.

כך או כך, אני מציעה אחרי שמתקבלת ההחלטה, ללכת איתה בכל הכוח. בין אם החלטת שכן ובין אם לא, לבחור להיות משמעותית במה שהחלטת.

מאחלת לך החלטות טובות ובהירות רבה,

בטוחה שה' שמח בך ובהתלבטויות הגדולות שלך!

נועה