שאלה
שלום רב.
אני בן 26. חבר שלי מתלבט האם להתחתן עם בחורה שמבוגרת ממנו (28).
מקננים בליבו מספר חששות, ניכר שהחשש העיקרי הוא לא החיצוני שבדבר, היינו הגיל, אלא החשש האם בחורה בגיל כזה עוד פתוחה לקבל שינויים? האם בחורה בגיל מעל גיל 22 נאמר, עדיין קיימת בה האש הפנימית הזו של הקרבה למען האחר, הליכה אל עבר המטרה, קבלת השונה ממנה?
האם זה בכלל קשור לגיל? אולי בכלל למסגרת? ואולי לרצון אישי? אולי לאחריות שמקננת בתוכה?
תודה!
תשובה
שלום וברכה!
שאלת שאלה חשובה מאוד.
כמו שכתבת השאלה שלך היא לא שאלה של גיל כזה או אחר, אלא האם אדם שכבר עבר כברת דרך בחייו לבד- וכנראה שבנה לעצמו את תפיסת חייו ועולמו- יכול לבנות זוגיות שיש בה פתיחות וקבלה, יכולת להתאים את תפיסותיו לחיים בהם יש שותף ששונה ממנו, והאם יתכן שנשארו במקום כזה עוד הלהט וההתמסרות האידיאליסטיים שנראה שמאפיינים בעיקר את גיל הנעורים. אנסה להתייחס לנושאים שהעלית באופן רחב וכללי יותר, אני מאמינה שמבט רחב יותר יאפשר לבחון את הדברים ממקום אחר.
העמידה בשלב שלפני הקמת הבית גורמת לפעמים לתהות מה צריך לחפש בבן הזוג הפוטנציאלי (וכמובן שגם בעצמי), אילו תכונות שהאדם מגיע איתן אל הקשר הן תכונות "זוגיות" שמאפשרות בסיס לבית יציב ואיתן?
ישנה תפיסה רווחת שאומרת שאולי כדאי להתחתן כאשר העולם הפנימי עוד לא מגובש במלואו, יש משהו במקום הלא מגובש שנראה שיכול לאפשר "לגדול ביחד".
אכן, כאשר בן אדם מגיע לחיי נישואין כשהוא מקובע הוא עלול לבנות מערכת מאוד נוקשה, ולא לאפשר לבן הזוג לפרוץ את החומות שלו. התנהגות כזאת נובעת הרבה פעמים מרמת חרדה גבוהה ותפיסה של בן הזוג כמאיים על המרחב שלי.
אבל חשוב להדגיש שחרדה כזאת לא נוצרת בהכרח בגלל גיל, הצורך של אדם להגן על עצמו יכול להגיע ממקום בו הגבולות נפרצו בעבר והנפש "למדה" שלתת למישהו להיכנס למרחב שלי פירושו סכנה, זה יכול לנבוע מטראומות שהאדם עבר, או מסגנון אישיותי חרד.
מובחנות: מאפיין חשוב לזוגיות יציבה
אני רוצה לדבר על מאפיין שעל אף שחיצונית אפשר לטעות בו ולחשוד שהוא מעיד על חוסר פתיחות, מחקרים בנושא זוגיות מראים שהוא אחד המרכיבים המשמעותיים הנצרכים על מנת לבנות זוגיות בריאה ויציבה.
התכונה שאני מדברת עליה היא מובחנות.
אדם מובחן הוא אדם שזהותו הפנימית מגובשת, ותחושת הערך העצמי שלו יציבה ואינה משתנה בעקבות אירועים חיצוניים. אדם מובחן יודע לנהל את רגשותיו, להרגיע את עצמו בעת הצורך, ולהתמודד עם רגשות שעולים בו. הוא גם יודע להציב גבולות בצורה אסרטיבית כשהוא מרגיש בכך צורך.
לכאורה האדם המובחן עשוי להראות כמו מישהו "שטוב לו עם עצמו" וממילא הוא לא זקוק לאדם נוסף בחייו. האמת היא שמובחנות מאפשרת לבנות חיים זוגיים מלאים ואוהבים הרבה יותר. תאר לעצמך בני זוג שמתחתנים מתוך מקום לא מגובש ולא מובחן. התפיסה שלהם את עצמם תלויה בצורה בה בן הזוג יראה אותם. אצל זוג כזה עלול להיווצר מהר מאוד מצב בו כל אחד נאחז בשני כטובע, ומושך אותו אל מקומות רגשיים לא פשוטים. חוסר האונים הזה עלול לגרום לבן הזוג להתרחקות (הרי אף אחד מאיתנו לא אוהב שמישהו "נתלה" עליו בתור תקוותו האחרונה), מה שיגביר את הצורך הנואש של בן הזוג בקרבה שתגדיר לו את עצמו. וכך אנחנו נכנסים למעגל קסמים שלילי שקשה מאוד להיחלץ ממנו.
בעצם בני הזוג האלה שראו את חייהם כהרמוניים ומשלימים מאוד. חיים אידיאליים כאלה בהם מרוב אהבה אפילו "לא ברור איפה אני נגמר ואת מתחילה". ופתאום הם מוצאים את עצמם מתמודדים עם פער כואב מאוד. כנראה שאחרי כמה שנים כאלה הם יהיו מלאי אכזבות וכעסים מהמערכת הזוגית. האדם המובחן לעומתם, דווקא מתוך המקום המאוד יציב שלו, מסוגל לבנות קשרים חזקים ויציבים, אחדותיים.
כיצד נראה קשר יציב עם רמת מובחנות גבוהה?
כאשר בני הזוג מובחנים ויציבים, וכל אחד מהם שומר על גבולותיו ומנהל את רגשותיו, האפשרות שלהם לבנות זוגיות יציבה, עמוקה ואוהבת, גדולה בהרבה. הם יודעים להגיד למה הם זקוקים כדי לגדול וגם מסוגלים לתת לצד השני את הדרוש לו לצמיחתו. הם יכולים לבנות בית שיש בו המון מרחב: בשבילם, בשביל הילדים שלהם, וגם בשביל הרבה מאוד רצונות ואידיאלים נוספים שיכולים להאיר מתוך המרחב הזה. הם יכולים להרשות לעצמם להתקרב ולהיפתח - גם במקומות הכי פנימיים ועמוקים. הם יכולים להרשות לעצמם להיות פגיעים מול בן הזוג, לפעמים לבקש כתף תומכת בלי שזה יעמיד בסימן שאלה את זהותם העצמית.
מה שחשוב לי להוסיף בשולי הדברים הוא שמובחנות היא לא תכונה שאו שזכית בה או שלא. כולנו נמצאים על רצף של מובחנות, ובעבודה נכונה על הנושא אנחנו יכולים להעלות את רמת המובחנות שלנו. מה שמעניין הוא שכמעט תמיד בני זוג יהיו ברמת מובחנות דומה, ולכן גם זוג שכבר נקלע לסחרחורת כמו שתיארתי קודם בעבודה נכונה יוכל להעלות את רמת המובחנות שלו, לצאת מהפלונטר, ולשפר את החיים הזוגיים שלו לאין ערוך.
לסיכום, נחזור אל השאלה שלך: יכול להיות שבחורה מבוגרת יותר הספיקה לחוות יותר, להתפתח, ליצור קשרים חברתיים. יתכן מאוד שבעקבות ההתנסויות האלה היא בנתה את עצמה להיות אדם מגובש ומובחן יותר. זה נכון שלפעמים יכולים להיווצר גם שחיקה וקיבעון. אבל כמו שאמרתי קודם, בעיני זה לא תלוי גיל, וגם בחורה בת 18 יכולה להיות חרדתית ומקובעת בשל חוויות העבר. בעיניי הנושא המשמעותי יותר הוא לבנות את עצמך קודם כל צעד אחר צעד, להיות אדם מובחן יותר, ובמקביל לנסות לזהות את התכונות האלה בצד השני.
בהצלחה רבה בדרך וישר כוח על השאלה החשובה והמבררת. מקווה שהצלחתי לעזור.
ראשית