שאלה
שלום, רציתי לשאול שאלה בנושא חידון התנך, אני לומדת לחידון כבר שנה והתחלתי לחשוב קצת, אם הלמידה לחידון היא למידה נכונה, כלומר- רמת הלמידה לחידון היא על הפשט בלבד,אמנם ברמת בקיאות גבוהה מאוד אבל לא לומדים מדרשים, ואין הרבה העמקה, עוד דבר הוא שהחידון הוא מאוד השגי, ולפעמים נראה שאין פה לימוד של תורה לשמה, אלא רק לשם השגיות, רציתי לדעת אם הלימוד הזה הוא לימוד טוב
נב, אשמח שלא יפרסמו את השאלה
תשובה
אהלן תהילה יקרה.
שאלה מופלאה למי שלומד תנ"ך ונותן את הכבוד הראוי לבסיס האמוני של העם שלנו ושל העולם, תודה על כך!
ללימוד התורה רמות שונות ומפגשים שונים.
יש לימוד ברמת הבקיאות, יש לימוד ברמת הדרש ויש הרמז ויש הסוד - וכולם טובים, ולכל אחד הערך הגבוה שלו.
השליטה בבסיס הנבואה היא גדולה לאין שיעור והיא עצמה כלי עצמתי להצליח ולגעת בעולמות העמוקים יותר של התורה.
ולכן לשאלתך הראשונה התשובה היא - בוודאי!
לגבי הישגיות, כל עוד ההישגיות היא כלי ולא מטרה - היא נהדרת
כאשר ההישג הוא ואין בלתו - זו בעיה.
מצד ההגיון - הם באים יחד, ועצם שאלתך מוכיחה שליבך במקום הנכון.
חידון התנ"ך הוא בהחלט כלי רב עוצמה שיכול לסייע לי כאדם פרטי ללמוד את תורת ה' ברמה גבוהה וביכולת שליטה.
מעבר לכך, בצופה מן הצד מתעורר רצון לפחות לדעת חלק, או לבחון עצמו כמה הוא יודע וכמה עוד היה רוצה לדעת - ולכן יש כאן ערך כפול: הידע של הלומד שמעורר אחרים ללמוד.
ובכלל, החידון מעמיד את התנ"ך שלנו כיסוד שלנו כאומה, ולא סתם הוא מתקיים ביום העצמאות.
לאור כל זאת, נראה שגם מבחינת ההישגיות והתחרות אין פסול,
כאשר הלב נמצא במקום הנכון.
לא פעם אנחנו מחמירים עם עצמנו, ושמים לעצמנו רמות מוסר גבוהות - הדבר טוב כשלעצמו אם הוא לא גורם לנו לחוסר מעש. כאשר הרצון להיות מוסרי עוזר לנו לכוון את הלב נכון, ואז המעשה שלם יותר(הוא לא חייב להיות מושלם, יכול להיות חלק או כמעט) - זה נהדר!
תודה על השאלה המופלאה
ובהצלחה,
חנן