חושבת על חברה טובה כל היום ונפגעת כשהיא לא מתייחסת: איך אפשר לאזן את הרגש?

שלום לך.

המצב שאת מתארת מאוד נפוץ ובמיוחד בשנים האחרונות, שבהן יותר ויותר חלקים מהתקשורת וממערכות היחסים שלנו מתקיימים באופן וירטואלי: בין אם בווטסאפ, פייסבוק, ואפילו הטלפון שנשמע נורא אישי – אבל הוא עדיין כלי וירטואלי. יש בכך גם ברכה, ללא ספק, ואנחנו מגלים אותה לא מעט דווקא בתקופה הזאת של הקורונה, שבה מאוד מסוכן לקיים מפגשים "אמיתיים". בלי טלפונים ואינטרנט היה מצבנו חמור מאוד בתקופה כזאת. ועדיין, לתקשורת וירטואלית ולחברות וירטואלית יש גם "תופעות לוואי" שכדאי להכיר.

מרכיב אחד של הקשר הוירטואלי הוא הזמינות, או יותר נכון: אשליית הזמינות. הטלפון שלנו תמיד איתנו בכיס, גם כשהחברה עסוקה בדברים אחרים. ולכן לפעמים "בראש שלנו" – גם היא תמיד איתנו. ולכן כשאנחנו כותבים לה והיא לא עונה מיד – זה קצת נחווה אצלנו כאילו היא יושבת לידנו, אנחנו מדברים איתה – והיא מתעלמת. וזה באמת יכול להרגיז, לא?

מרכיב נוסף הוא הנסיבות. בעולם האמיתי אנחנו נפגשים עם חברות או חברים סביב אירוע מסוים: יום לימודים, טיול, חוג או משהו אחר שקושר אותנו לזמן ומקום מסוימים. בעולם הוירטואלי זה שונה מאוד: כשאני "צריך" אותך – אני מייצר אירוע. הוא לא מוגדר או תחום בזמן, ובטח לא במקום. הוא בדרך כלל לא חוזר על עצמו במועד קבוע אלא מתרחש כש"בא" לי! ולך, ולשאר הצדדים בקשר.

המרכיבים האלה ואחרים נוספים מייצרים אצלנו בראש טשטוש של גבולות בקשר חברי (ואגב, גם בקשרי עבודה או קשרים רומנטיים). נוצרת מין אשליה של קירבה תמידית וזמינות מתמדת. מתפתחת מאליה ציפייה לתגובות מהירות ומאוד אוהדות בכל מצב. זה תהליך מאוד טבעי, ואת מאוד לא חריגה ברגש שמתפתח אצלך! זה חלק ממה שהדור שלנו עובר בכל מישור חברתי, שהוא כשעוד ועוד תחומים עוברים "דיגיטציה".

אז מה אפשר לעשות? נציע כאן כמה כיוונים למחשבה:

1. לא לשים את כל הביצים בצד אחד. טוב שיש לנו כמה חברים טובים, ועם כל אחד מהם יש קשר טוב - לא קשר מושלם ומקסימלי, לא קשר שתופס את כל תשומת הלב שלנו, אלא רק חלק ממנה. הקשרים החברתיים שלנו יכולים להיות פחות דומים לאור לייזר שמרוכז כולו בנקודה אחת, ודומים יותר לאור רך ומפוזר של פנס רחוב גבוה, שמאיר שטח רחב באופן לא אחיד. וכך את יכולה לתרגל את עצמך לנסות לתקשר במהלך היום לא רק עם אותה חברה אהובה, אלא עם עוד אנשים אהובים!: בנות משפחה קרובות ורחוקות, שכנות, חברות אחרות מכאן ומשם... ודאי יש לא מעט בנות שישמחו לקבל ממך הודעה או טלפון פה ושם. מי יודע, אולי גם הן מצפות ומחכות שתפני אליהן? שווה לנסות. כשיש לך תקשורת רגשית, נעימה ושגרתית עם יותר מחברה אחת, ממילא גם עוצמת הרגשות שבהם טעון הקשר איתה – תפחת. היא תפחת לטוב וגם לרע. ההנאה תהיה אולי מעט פחותה, אבל גם האכזבה. וזה בהחלט עדיף מאשר לנוע בין קצוות כל הזמן.

2. להתרגל לשים גבולות. גם לעצמנו וגם בכלל. את יכולה למשל להחליט שאת לא שולחת לחברה (או לחברות) שלך הודעות אחרי 22:00 בערב. את משאירה לעצמך חלון זמן של שעות הלילה, שמוקדש – לעצמך. רק לעצמך. לשינה, להירגעות, בלי לחצים ובלי ציפיות מאחרים שסביבך. ובבוקר – יום חדש מתחיל. כשאנחנו מקדישים חלק מהיום רק לעצמנו, ובעצם "קובעים פגישה" מיוחדת עם עצמנו, אנחנו נזכרים ש"אני" הוא מישהו שמאוד חשוב לי. חשוב לי להכיר אותו, לדבר איתו, להתעניין בו ולהקשיב לו בתשומת לב. וגם פשוט לאהוב אותו, ככה מהלב. זה נעים, זה נותן כוחות ושלווה, ומאוד מחזק ובריא לנפש ולרגש שלנו.

3. לתאם ציפיות. את מתארת בצורה מאוד בהירה ויפה את מערבולת אי הוודאות שנוצרת מאחורי המסך: היא ראתה את ההודעה שלי או לא? אם היא מחוברת אז למה היא עוד לא ענתה? אולי היא לא שמה לב ששמתי לב שהיא שמה לב וכו' וכו'. בצורה כזאת את צודקת שמאוד קל ללכת לאיבוד בתוך מחשבות, חששות וניחושים.

ולכן שווה מדי פעם "לנפץ את המסך", לקבוע שיחת טלפון קצרה בזמן שמתאים לשתיכן, לשמוע את הקול שמאחורי האצבעות המקלידות, וגם להתעניין: תגידי, איך הולך? איך עוברים עלייך הימים? מה מעסיק אותך? וגם: מתי את יותר פנויה לדבר? ואם את לא פנויה – האם את מרגישה מספיק בנוח כדי להגיד לי שכרגע את עסוקה? כשמדברים ושומעים את הקול והטון והמנגינה, "נפגשים" עם האדם האחר יותר מקרוב. ואם זו שיחת וידיאו אז אפילו עוד יותר. ואם מתאפשר להיפגש באמת – זה ממש שיא השיאים.

4. מבט לעתיד. בכל תקופה שחולפת גם המרקם החברתי שלנו יכול להשתנות. את מתקרבת לקראת סיום הלימודים באולפנא. סביר שהמשמעות תהיה שחלק מהקשרים עם החברות קצת יתרופפו, ובמקביל תכירי בנות חדשות במדרשה או בשרות הלאומי, ותהיי יותר בקשר איתן. ואחר כך שוב: תסיימי את השרות ותעברי למשהו אחר. וגם במעבר הזה יהיו אולי קשרים שתיקחי איתך, ואחרים שלא. וזה בסדר גמור. זה לא אומר שהקשר לא היה טוב, או לא טוב מספיק. הוא היה והתקיים בזמן ובמקום ובהקשר שהיה, ועכשיו את עוברת לחזק קשרים שמתקיימים בזמן, מקום והקשר אחרים. אין בזה שום דבר רע.

אז לסיכום: עצם העובדה שאת מרגישה שמשהו לא לגמרי נוח לך במצב הנוכחי, מעידה שיש בך רצון להתפתח ולצמוח מעבר לקשר המסוים הזה. זה משמח, ואת יכולה להרגיש מאוד בנוח עם ההרגשה הזאת. עכשיו וגם בהמשך הדרך יש לך הרבה הזדמנויות ודרכים "לפזר" את האנרגיה החברית על יותר חברות, יותר זמנים ויותר מקומות.

כשאנחנו מאוד אוהבים מאכל מסוים, זה ממש לא אומר שאנחנו שמים את כל יתר התפריט בצד, ומעכשיו אוכלים רק... קרמבו. קרמבו זה טוב ויפה וטעים, אבל יש עוד מאכלים טעימים! אז נאכל קצת מהירקות החביבים עלינו, ואח"כ קצת מהחטיפים האהובים עלינו, ואת המרק המנצח שאין לו מתחרים, וכו'. וכך הבטן יותר מלאה, התזונה יותר מאוזנת, וגם הכמויות יותר סבירות. כך גם בתפריט של הקשרים החברתיים.

מאחלים לך חברויות רבות וטובות!

בהצלחה רבה,

אוהד