שאלה
שלום,
אני בכיתה יא׳ ויש לי חברה מאוד טובה שאני מכירה כבר מהחטיבה.
בשנה האחרונה התקרבנו מאוד, ואנחנו משתפות אחת את השניה ברגשות ובמחשבות שלנו פעמים תכופות. בנוסף יש בינינו שיח רגיל של סתם שתי חברות רוב הזמן.
מצד אחד טוב לי מאוד להיות חברה שלה, אני מרגישה שהיא גורמת לי למצוא בעצמי צדדים טובים יותר.
מצד שני אני מרגישה שיש תלות, כלומר אם אני רואה שהיא עושה דברים אני אוטומטית ארצה גם לעשות אותם. רוב הפעמים אני מגלה שאני נהנית מהם, אבל אם כן למה לא עשיתי אותם קודם? האם זה אומר שאני תלויה ברצונות ובמחשבות שלה, וזה כבר מאוד לא טוב?
בנוסף אני מרגישה שהיא מפיגה לי את תחושות הבדידות במיוחד עכשיו בזמן הקורונה. אנחנו מדברות בטלפון לא לעתים קרובות מאוד אבל אנחנו מתכתבות המון. אנחנו עוזרות אחת לשניה מדי פעם במשברים וכולי... הבעיה היא שאולי זה יותר מדי? יש לי את הדעות שלי ואת הרצונות שלי, אבל אני מפחדת שקשה לי להבחין האם הם משתנים לעיתים בגלל שהיא חושבת אחרת או בגלל שבאמת השתכנעתי אחרת. אנחנו דומות בהמון תחומים ולכן מסכימות על הרבה דברים ומתעניינות בדברים דומים, אבל איפה עובר הגבול? אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מקנאה בה על כל מיני דברים שיש לה. אני מנסה לתעל את זה לקנאה מהסוג שתגרום לי להשתפר, אבל איך אני אדע אם אני מצליחה או שהחברות הזו לא עושה לי טוב? ואם כן, אני צריכה לנתק אותה? זה אחד הדברים שאני ממש לא רוצה שיקרו.
החשש הזה התעורר אצלי אחרי הרבה זמן שתהיתי על טיב החברות בינינו, בנוסף לכך שקשה לי בתקופה המוזרה הזו. כיצד עלי לנהוג?
תודה רבה!
תשובה
שלום לך יקרה מאוד.
מה שלומך?
קודם כל חשוב לי להגיד לך שאני לא חושבת שאת צריכה להיות מודאגת. את נמצאת בגיל בו החברות שמסביבך תופסות מקום מאוד משמעותי בחייך, ואך טבעי הוא שתבחני את הקשרים השונים, ושתרצי לדייק את עצמך.
אני רוצה גם לפרגן לך ולהגיד ששומעים מדברייך שאת בחורה חכמה ועמוקה, שאת שמה לב למה שקורה מסביבך וחשוב לך שהוא יהיה מדויק ונכון.
כעת אפתח בתשובתי ואומר שאכן יש מושג שנקרא תלות רגשית, אבל ממה שכתבת לא נשמע שאת שם, לפחות לא בצורה משמעותית.
תלות רגשית היא בד"כ משהו הרבה יותר חזק מזה. כשאדם ממש תלוי רגשית באדם אחר, אז כמו שזה נשמע – המצב הרגשי שלו תלוי באדם האחר. המצבי רוח שלו משתנים לפי כמות הזמן שהיה עם אותו האיש, אם יותר מדי זמן הם לא נפגשו אז הוא נכנס לדיכאון, הוא יהיה שמח רק אם יקבל יחס ופרגון מהאדם השני וכו'.
מהדברים שכתבת, לא נשמע בכלל שאת שם. נשמע שאת מעריכה את החברה שלך ויש נקודות שהיית רוצה להידמות לה. נשמע גם שהיא עוזרת לך לחשב ומדייקת אותך למעשים שאת רוצה לעשות. ואמרת בעצמך – היא גורמת לך להיות אדם טוב יותר.
אני אישית לא רואה משהו שלילי בלהעריך חברה ושבזכותה אני נהיית אדם טוב יותר.
אני כן חושבת שכדאי לשים לב מה המקום שהיא תופסת בחיים שלי, האם יש לי עוד חברות, האם אני יכולה להסתדר בלעדיה לפרק זמן או שאני צריכה אותה צמוד אליי כל הזמן. האם באמת כל מה שאני עושה הוא רק אחרי דיבור ומחשבה איתה או שבעצם כן יש לי רצונות ומעשים משלי.
אבל, ממה שכתבת, לא נראה שיש ממה לחשוש או להיבהל.
הייתי מציעה לך אולי גם לנסות להגדיר: מה יש בחברה הזאת שאני כל כך אוהבת? איזה תכונות יש בה שאני כל כך מעריכה? ברגע שתפרידי את התכונות מהאדם, זה ייתן לך מבט קצת אחר. חז"ל אמרו: "כל הפוסל במומו פוסל", והכוונה היא שכשאני כועס על אדם או כשאני פוסל אותו על משהו, אני בעצם פוסל אותו על משהו שקיים בי. כלומר, אנחנו הכי מזהים אצל אנשים אחרים את מה שקיים בנו. הנפש שלנו מזהה את מה שהיא מכירה. וזה נכון גם הפוך! אנחנו מעריכים אנשים על דברים שקיימים בנו.
בקיצור, אם תבחני את הדברים זה יכול לתת לך עוד זווית ופרופורציה..
לסיום אני אגיד שאני לא פסיכולוגית או מאבחנת שיכולה להגיד בוודאות מה כן ומה לא, ואני גם לא מכירה אותך מספיק בשביל לזהות את כל סרגל החיים שלך.
לכן, אני אצרף לך קישור לתשובה מורחבת וארוכה שנכתבה בנושא תלות רגשית, שבכל זאת אולי יעזור וירגיע אותך במידה ואת עדיין חושבת שאת שם. מוזמנת לקרוא:
https://www.kipa.co.il/ask/show/101442
ודבר השני בהקשר לזה, זה שאני ממש ממליצה ומבקשת – לכי להתייעץ ולשתף אדם שאת סומכת עליו. אמא, מחנכת, יועצת. אדם שמכיר אותך, יראה אותך כשאת מדברת, ישמע אותך, יוכל להבין את הסיטואציה הרבה יותר ולרדת לדקויות שאני לא אצליח ככה, בכתב.
מה גם שלדבר על הדברים נותן פרופורציה ומאוד מרגיע.
אשרייך, יקרה!!
בהצלחה,
נעמה
(7)