שאלה
שלום
ראשית כל תודה רבה על ההתייחסות. יש לי סוגיה שמקשה עלי.. אני תלמידה סוף כיתה יא מבית חילוני וגם כן המסגרת שאני משתייכת אלייה חילונית ולכן אני לא מצליחה לקבל מענה מהסביבה שלי לסוגיות דתיות שיש לי או חיזוק לתהליך החזרה בתשובה שאני עוברת. על אף שכן אני מבחינה בצינורות שהקב״ה שולח אלי ואני מודה על כך אך איני מרגישה שזה מספק אותי...
אני כבר תקופת זמן של שנה+ ברוך השם בתהליך ההתחזקות אני מרגישה שעברתי הרבה רוודים וחיפוש סוגי חברה בדת להשתייך אלייה. בסופו של דבר כולנו יהודים וכל אחד עושה את ההשתדלות שלו אבל מרגיש לי שההשתייכות לחברה מסויימת תוכל להכווין אותי יותר כי אני לא באמת מוצאת מאיפה להתקבל הכוונה.
ובגלל כך אני מרגישה קיצונית בדברים שאני צריכה לעשות כדי ״שיותר״ לי (מהשמיים) להשתייך לחברה הדתית.. ושלאחרונה יותר קשה לי עם כל השינוי הזה בחיים שלי וגם כיוויכול הבחירות שאני חייבת לעשות, כי בנוסף לזה יש דברים שאני רוצה כמו ללכת לצבא (כמובן גם זאת לעשות בענווה וטוב טעם) שלפי ההלכה הם לא בדיוק מתאים..
וכיו״ב בילויים, מפגשים מעורבים בנים ובנות, גם כן מעלת צניעות הלבוש.
אני שואלת את השאלה הזו רק כי אני באמת בטוחה שגם אם אבחר בדרך הזו שפחות מקובלת בדת אעשה אותה בצניעות גדולה וענווה. כי באמת שניסיתי את הדרך היותר ״חסידית״ של לא לסטות בכלל מההלכות והמצוות. זה מדהים אך זה לא בשבילי. האי הבנה הזו מתסכלת אותי ומכניסה אותי לדיכאון ואני רק רוצה לעבוד את השם ולא לזנוח את זה כי אני מבינה שזו דרך הישר.
1) השאלה שלי אם לאור מה שאמרתי יש דרך שאוכל לשלב בין הרצונות של ה׳ לרצונות שלי, או שכל רצונותי הם יצר הרע ואני צריכה לבטלם?
בהתחשב בכך שניסיתי לבטל את רצונותי עם אמונה שלמה אך זה רק הרחיק אותי מהדת.
2) האם על עצם העניין שאני מתלבטת או שואלת שאלות ולא ישר ממלאה את המצוות , חס וחלילה כועסים עלי או שזה יגרום לי רע באיזשהי צורה?
תודה גדולה על המענה וההקשבה! מקווה למצוא מכך נחת למחשבות האלו..
תשובה
שלום יקרה.
קוראת את שאלתך בריכוז ומתרגשת. מתרגשת ומעריכה את הרצון הכנה שלך לעבוד את ה' גם כשכולם מסביבך נוהגים וחושבים אחרת. ויותר מזה, מעריכה את המבט הבריא שלך על המציאות, המבט שרוצה לתת מקום לתורה ולמצוות ויחד עם זה, לא למחוק את ה'אני' שלי. המבט הבריא שרוצה לתת מקום לשני הצדדים החשובים והיקרים האלה.
אני מבינה אותך כל כך. המון פעמים יש התנגשויות וסתירות בחיים שלנו בין הרצונות האישיים שלנו לבין ההלכות שהתורה מציבה לנו. הגיוני ולגיטימי שיהיו התנגשויות- אנחנו חיים בעולם הזה.. עולם שמזמין ומציע כל כך הרבה בילויים, הנאות, פתיחות ומקומות.
לשאלתך, אני רוצה להתייחס לכמה נקודות.
הרצון שלי טוב?
כאב לי לקרוא שכתבת עלייך שכל הרצונות שלך הם יצר הרע. ממש לא. כל כך לא. הרצונות שלנו הם לא יצר הרע. להפך! בכל אחד ואחת ממנו יש נשמה נקיה עם הרבה טוב ואור. נשמה ששייכת להרבה טוב ואור, נשמה שיש בה הרבה טוב ואור והיא רוצה להופיע את זה במציאות. הרצון של האדם זה מה שמניע אותנו לחיות ולפעול טוב.
כל רצון שיש לי עומד מאחורה צורך מסוים. צורך שצריך להקשיב לו ולהתבונן עליו. לברר האם הצורך הזה נכון לי? לפעמים נוכל לספק את הצורך שלו באותו הרצון, לעיתים נצטרך לממש את הצורך הזה בדרך אחרת, ולפעמים נוכל להקשיב לו ולבחור לחכות מעט עם המימוש שלו, לזמן שתגיע דרך נכונה.
חיבור
התורה היא תורת חיים. תורה שדרכה מתבררים, שואלים שאלות, מחפשים תשובות שיתיישבו בלב, תשובות שיאפשרו לנו להתפתח ולהתקדם. בנים נצטוו ללמוד תורה כל יום, "והגית בו יומם ולילה". כי התורה היא עמוקה, רחבה ואינסופית.
לשאול שאלות זה לא יגרום עלייך כעס או רע. לעניות דעתי, זה אפילו מראה ההפך! מראה שאכפת לך להבין עד הסוף, שאת רוצה את זה באמת עד כדי שאת מחפשת להתחבר לזה, מחפשת חיבור ללב. זה מדהים וגדול!!
כן, אניח לתשומת הלב נקודה.
כשכל אחד חושב- 'איך אני רוצה לחיות', 'איפה אני רוצה להיות מונח'. חשוב שנדע קודם לראות מה מניע אותנו, זאת אומרת- מי במרכז. אני במרכז או ה' במרכז?
והדבר הזה, יורד לפרטים הכי קטנים של החיים.
זה יכול להיות ללכת למסעה מסוימת שאני רוצה ללכת עם החברה אבל היא לא כשרה. וזה יכול להיות משהו מסוים שאני רוצה לעזור לחברה בו.
אני מרגישה שמבט כזה הוא משנה חיים, כי הוא מדייק כל דבר שאני רוצה לעשות.
זה נשמע סותר וקשה, 'למה שאוותר על המקום שלי והנוחות שלי כל הזמן למען משהו?' כי יש נקודת הנחה שהיא הבסיס להכל-
התורה שלנו לא מנותקת מה 'האני הפנימי', מהצרכים האישים, הרצונות שלנו ועוד.. להפך!
התורה באה להביא את האדם למקום שהוא יהיה בו הכי מחובר לעצמו באופן נכון ומדויק. המצוות מתוות לנו דרך נדירה שדרכה נוכל לממש את עצמנו, להיות קשובים פנימה ולשמוח בחיים שלנו.
אקח לדוג' נקודה שהעלית, הצניעות.
ההלכות של צניעות לא באות חלילה לנתק אותי מהגוף שלי. הם לא מבקשות ממני לראות פחות יפה.
בעיני, זה קידוש השם להיות יפים, נראים טוב ומסודר, וחילול ה' ההפך.
מה הם כן באות לומר לנו? לשים דגש על הפנים. העיקר שצריך לעסוק בו הוא הנפש, הנשמה. המבפנים.. שזה יהיה המניע שלנו לפעולות שאנחנו עושים.
שנראה שאנחנו לא עסוקים יותר מידי בחומר ומזניחים את הרוח. העולם הזה מציע לנו באופן פשוט כל כך הרבה דברים של חומר- אוכל, בגדים, סרטים, ועוד.. והרוח פחות גלוי ולפעמים גם פחות מפתה. עולם הרוח דורש ממנו רצון כנה להיות ולהתקדם. לשאול, להתברר ולהתדייק כל הזמן.
שמחה בעבודת ה'
מתי יודעים שאנחנו עובדים את ה' בדרך הטובה? שאנחנו בשמחה.
אם אני מרגישה עצובה, כנראה פספסתי משהו בדרך. אני צריכה ללכת כמה צעדים אחורה לראות מה פספסתי.
ממליצה לך,
- לבחור לך דמות גדולה שמכירה אותך, ואת מעריכה אותה.. לפתוח איתה נקודות שקשה לך בהם, שאת רוצה לשאול עליהם שאלות ולחפש ביחד תשובות. דמות שתעזור לך לפסוע בדרך הזאת, דמות שתתן לך מקום ותכיל. כי הדרך הזו באמת מורכבת ודורשת המון מאמץ פנימי.
- חושבת שנכון לפסוע לאט לאט. הנפש לא יכולה לשרוד לטווח ארוך מצבי קיצון. אם זה בצניעות- מאפס למאה, אם זה בתפילות- מלא להתפלל בכלל ללדרוש מעצמי כל יום תפילה.
זה בלתי אפשרי. הנפש היא דבר שצריך לשמור עליו ולתת לו כבוד, הנפש זקוקה להדרגתיות.
אנחנו בני אדם, אי אפשר בין יום להפוך עולמות. לאט לאט, צעד אחרי צעד. לפעמים נתקדם ויהיה טוב פשוט, לפעמים ניפול וכדי להגיע לטוב נצטרך לעבור כברת דרך.. החיים בתנועה, וכל תנועה מביאה אותנו למפגש אמיתי יותר וקרוב יותר אל עצמנו ואל הקב"ה.
תזכרי- הקרבה של נו להקב"ה זו משוואה לקרבה שלי אל עצמי. כשאני קרובה אליו בצורה אמיתית אני גם אהיה קרובה אליו וכן ההפך. ואם אני קרובה אליו אבל אני רחוקה מעצמי, עצובה וביקורתית כלפי עצמי אז אני צריכה לחשב מסלול מחדש.
- חושבת שטוב שתכתבי לך בסוף כל יום 2 נק' שאת שמחה בהם בעצמך, שאת בוחרת לעשות אותם בלב שלם ואת שמחה בזה. זה יכול להיות נקודה שנכונה רק להיום.. (לדוג' היום הקשבתי לעצמי כשכל החבר'ה יצאו ואני שמחה שבחרתי ב...) ובנוסף, לכתוב לך נק' שהיית רוצה להתברר בה או שאת רוצה לשאוף אליה ולהגיע אליה...
ולסיום, חשוב לי לומר לך משהו שיכול להיראות קלישאה אבל הוא מליבי ממש, אני מאמינה בו כל כך. הבסיס להכל בעיני, הקב"ה אוהב אותנו מאד, אנחנו הילדים שלו. על בסיס זה, הוא שמח על כל רצון פשוט ומחשבה טובה שרוצה קירבה אליו. ובמקביל לכך, הוא איתנו בכל קושי ונפילה.. הפסוק כותב "עימו אנוכי בצרה", שממש בתוך הצרה והקושי שלנו, שם הקב"ה נמצא, 'מרגיש' איתנו את הקושי והכאבים.
הקב"ה הניח אותך במציאות שבה את נמצאת בידיעה רחבה הרבה יותר ממנו- לכל הקשיים שיש בה, לכל מה שהיא דורשת ומזמנת, לכל הטוב שיש בה. הוא איתך בדרך.. יד ביד.
תדברי אתו, במילים פשוטות.. תשתפי אותו בקושי, ברצונות, בסכסוך הפנימי. הוא יותר ממקשיב. זה עושה כל כך טוב, גם אם זה דורש בהתחלה...
אחות יקרה,
מעריכה אותך ממש! בטוחה שהצעדים האלו דורשים המון. מחזקת אותך.
אנחנו פה לכל שאלה..
שלך,
יהודית