קושי להתמודד עם אבל על הורה שנפטר: איך ממשיכים הלאה?

שלום יאיר.

תודה שפנית אלינו עם השאלה הלא פשוטה הזו. אבדן של אדם קרוב הוא תמיד קשה וכבד, בטח ובטח אבדן של אבא. אבל המציאות מלמדת אותנו שלקום ולהמשיך הלאה זה אפשרי וגם רצוי ואני מקווה שהתשובה תעזור לך להתקדם לכיוון הזה.

כל אבדן של אדם קרוב הוא קצת פרידה מחלק בתוכנו, הרבה פעמים כששואלים אדם "איזה מן בן אדם אתה?" הוא יחשוב על מערכות היחסים המשמעותיות שלו וינסה לקחת מהן תשובה. הקשרים עם אבא ואמא הם הראשונים והמשמעותיים בחיים שלנו, הם מעצבים במידה רבה את הצורה בה אנחנו תופסים את העולם את האנשים שבעולם ואת עצמינו. מוות של אבא מזעזע את נקודת המבט שלנו על העולם, פתאום הדברים הכי בסיסיים בחיים נראים לא ברורים ונדמה שאין על להישען.

חשוב לתת לאבל את הזמן והמקום שלו, התורה מתווה לנו שלבים הדרגתיים של חזרה לשגרה: השבעה, השלושים והשנה ליום הפטירה. ויום האזכרה שחוזר כל שנה. זה טוב וחשוב לעבור דרך השלבים האלה ולתת לעצמך להרגיש את האבל והצער בכל העומק שלהם, בעיניי חייבים לעבור את השלב הזה של כבוד לרגשות הלא קלים כדי להמשיך הלאה.

אחרי שעברנו את השלבים האלה צריך להמשיך הלאה ולצעוד קדימה. זה טבעי להיזכר באבא מדי פעם אבל אם המחשבות מטרידות אותך בצורה שמפריעה לך ביום יום זה משהו שכדאי לטפל בו (כמו שעשית בפניה שלך אלינו!). חשוב מאוד להפנים שזה שאתה ממשיך הלאה בחיים לא אומר בשום פנים ששכחת את אבא, להפך. נסה לחשוב על תכונות או הרגלים טובים שאפיינו את אבא ושהערכת בו ואמץ אותם לחיים שלך. תחשוב איזו הנצחה מדהימה זו תהיה בשבילו, שיש גבר שממשיך את דרכו המיוחדת בעולם.

קצת דברים מעשיים: לפעמים אי אפשר לחכות שנהיה במצב רוח הנכון כדי לצאת ולעשות משהו אלא פשוט לצאת ולעשות. איך? העצה הכי טובה היא ליצור לעצמך התחייבות חיצונית, משהו שיכריח אותך לצאת מהבית (בזהירות הנדרשת כמובן!) גם אם לא מתאים לך עכשיו. למשל לקבוע לריצה עם חבר או להבטיח שתצטרף לאיזו התנדבות. משהו שאתה יודע שיהיה לך מספיק לא נעים כדי שתצא ותעשה גם אם ברגע האמת זה ממש לא מתאים לך. לאט לאט העשייה תמשוך אותך החוצה וכמו שאומרים "עם האוכל בא התיאבון".

לפני סיום נקודה חשובה. כמו שאמרנו לאבד אבא זו טלטלה נפשית בכל גיל. כשאנחנו מקבלים מכה פיזית ונפצעים ברור לנו שאנחנו צריכים ללכת להיבדק ולקבל טיפול מרופא עד שנחלים, אבל כשאנחנו נפצעים בנפש זה משום מה הרבה פחות ברור. כמו שהעדת על עצמך קשה לך להמשיך בחיים והרבה פעמים מפגש עם איש מקצוע יכול להביא לשיפור משמעותי, ולהביא אותך למקום טוב שלא דמיינת שתוכל להיות בו.

אתה יכול לדבר עם אנשים בוגרים במשפחה שאתה סומך עליהם, לשתף אותם בכך שאתה רוצה לדבר עם מישהו מקצועי, כדי להרגיש יותר טוב, ולבקש מהם עזרה בנושא. אפשר לפנות גם ליועצת של ביה"ס, אפילו בטלפון, ולהיעזר בה. במידת הצורך אתה מאוד מוזמן לפנות גם אלינו, בשאלה חדשה באתר או במוקד הטלפוני, וננסה לעזור בכך. מה שבטוח זה שאתה ממש לא צריך להתמודד לבד עם הרגשות הקשים, עם העצב או המחשבות שלא עוזבות: יש לך משפחה סביבך שאוהבת אותך, יש לך חברים, צוות ביה"ס, ועוד אנשים שאתה חשוב להם מאוד, ורוצים לעזור בכל מה שאפשר. וגם אנחנו כאן בשבילך כמובן.

לסיכום, אמרנו שהתחושות שלך הן טבעיות והגיוניות, ואבדן של אבא הוא קשה ומטלטל. הבנו שחשוב לעבור דרך השלב של האבל ולתת מקום לעצב לפני שממשיכים הלאה. ואחרי השלב הזה יש לנו את היכולת והאחריות להמשיך הלאה, דברנו על ההזדמנות להנציח את אבא על ידי אימוץ התכונות המיוחדות שאפיינו אותו ושבסוף גם אם אין לך כח לעשות כלום אתה יכול למצוא דרכים יצירתיות להכריח את עצמך! אני מזמין אותך באהבה לפנות אלינו שוב אם יש עוד דברים שמטרידים אותך או סתם כדי לשתף שהצלחת להתקדם =).

בברכה,

אלי