הצילוווו!!! אני מצחיקת הכיתה... איך משתחררים מתוויות?

תמר יקרה.

תודה שפנית אלינו! מקוה שהמילים שלי יתיישבו לך טוב ותמצאי את המענה שחיפשת.

השאלה שלך ממש מעידה על הבגרות שלך. עלית פה על כמה זיהויים מאוד משמעותיים. קודם כל שאת כאדם מורכבת מכל מיני תכונות וצדדים. וכשאת מופיעה רק חלק מצומצם מעצם זה יכול לתסכל. והנקודה הנוספת היא שלחֶבְרָה חלק משמעותי באיך שאנחנו מתנהגים. אני חושבת שלכולנו קורה שעם חברים מסויימים אנחנו מתנהגים בצורה שונה מאשר עם חברים אחרים.

מה שאת מתארת ממש קורה לכולם. אפילו יש תיאוריה בסוציולוגיה שמרחיבה ממש על הנושא. זה נקרא "תיאוריית התפקידים". לפי התיאוריה הזאת כולנו קצת מתנהגים לפי איך שהסביבה מצפה מאיתנו. אז קודם כל את יכולה להרגיע את עצמך שזה בסדר שזה קורה לך. זה שאת עושה צחוקים כדי שיצחקו זו התנהגות אנושית טבעית. לחץ חברתי הרבה פעמים זה בדברים עדינים, בלי מילים וזה משפיע עלינו (הרבה פעמים החֶבְרָה גם יכולה להשפיע לטובה כמובן, אבל פשוט טוב לזכור שלחֶבְרָה יש כוח וזה מובנה ככה וזה בסדר). אז איך יוצאים מהתבנית, מההרגל, ומביאים עוד צדדים באישיות שלך?

אם הבנתי נכון כל הסיטואציה עם הבנות האלה היא חדשה. בכל התחלה חשדשה לוקח זמן למצוא את המקום שלך, וכשהרבה מההכרות היא דרך זומים ומסכים אז אפילו לא רואים את כולך, אז איך יכירו את כולך? זה באמת דורש מאיתנו להיות יצירתיים. אנחנו שבוע לפני פסח. עם ישראל יצא מעבדות לחרות, מעם של עבדים, שכולם הסתכלו עליו כעבדים הוא הצליח לצאת מהמיצרים, מהמחסומים ולהפוך לעם חופשי. כמובן שצריך הרבה סייעתא דשמיא, אבל ניסן זה באמת זמן מעולה לחשוב איך אנחנו יוצרים מציאות חדשה בחיים שלנו. אז מה אפשר לעשות?

א. הכל מתחיל בנו. אין לנו השפעה על איך שהסביבה רואה אותנו. אבל יש לנו השפעה על איך שאנחנו רואים את עצמנו. קחי כל יום שתי תכונות שאת רוצה שילוו אותך, ולא כי זה מעניין מה חושבים עלייך, אלא כי לך זה כיף וטוב להופיע את התכונות האלה! ותגידי לעצמך, היום אני מביאה את היצירתיות שלי לידי ביטוי! את הרצינות שלי! את העומק שלי! תצבעי את החיים שלך במה שבחרת, ולאט לאט זה יקרין החוצה.

ב. רצינות – כשאת רוצה להגיד משהו רציני ואת חוששת שיצחקו, תנסי לחשוב איך את יכולה לעזור לבנות להבין שזה רציני. אולי אפילו להגיד לפני "יש לי משהו חשוב להוסיף" או "מחשבה מעניינת שעלתה לי.." – משפטים כאלה שמעידים שאת לא באה לספר בדיחה. זה סוג של הקדמה בשביל עצמך. ואם עדיין לא הבינו וצחקו – אז לא להתבייש להגיד, "דווקא התכוונתי ברצינות. למה את צוחקת?" כי אם הן צוחקות מהרגל, אפשר ומותר בעדינות לנער אותן מההרגל הזה ולהסב את תשומת ליבן לתוכן הרציני והעמוק שאת מביאה.

ג. בקבוצה קטנה קל יותר – שווה לחשוב על ילדה אחת או שתיים שיותר קל לך איתן ולנסות להעמיק את הקשר. אם תרגישי בנוח אפילו עם עוד מישהי אחת, ותרגישי שהיא מבינה אותך קצת יותר ורואה עוד צדדים שבך, זה יכול להיות עוגן מאוד משמעותי ולעזור לך להביא עוד צדדים גם בפורום יותר גדול.

ד. את כמשפיעה - יכול להיות שיש בנות סביבך שגם את תופסת בצורה מאוד ספציפית ומסויימת? לפעמים אנחנו בטעות לוקחים חלק משיח חברתי שהוא לא באמת מתאים לנו. שווה לנסות לפקוח את העיניים לרב גוניות שיש בכל אדם בחיים שלך. אם תצליחי ליצור מבט כזה על האנשים סביבך אני בטוחה שזה ידביק גם אחרים, ישפיע עליהם, וגם הם עם הזמן יצליחו לראות בך עוד צדדים וגוונים.

ה. תמיד טוב להתייעץ. שתפי את דמות גדולה שאת סומכת עליה – אחד ההורים, המחנכת, מדריכה מהסניף. זה גם כיף ועוזר לפרוק מה שיושב לנו על הלב, ובנוסף אנשים שמהסביבה שלך יוכלו להציע לך עצות מדוייקות ורלוונטייות לך, ואולי אפילו לעזור לך ליצור לעצמך הזדמנויות נוספות לפתח את האישיות שלך בחֶבְרָה.

מאחלת לך בכל ליבי שתמשיכי להתבונן בעצמך ובחיים שלך, שתצרי חברויות משמעותיות, שתרגישי שאת יכולה להיות את ושתאהבי את עצמך בלב שלם.

אשמח שתכתבי לנו שוב. נשמח לשמוע מה עשית בסוף, וכמובן שאם יעלו עוד שאלות אנחנו פה בשבילך.

בהצלחה גדולה!

נעמה

(12)